אף פעם לא לבד / אלה מיה אפרתי

בס"ד

ועוד שיר שנכתב בתשעה באב לפני כמה שנים עפ"י המדרש

עת הועם זוהר רקיע

שחקים הזילו דמעה

עת יבשה ארץ צמאה

באוויר הדהד קול קריעה

עת ירדו ישראל לגולה

על ערבי מים תלו כינורות

עת שפתיים הגו התפילה

לירושלים שוב לעלות

אז כל פמליה של מעלה

ואתה שוכן מרומים

ירדו אף הם בבלה

להשתתף בצער בנים

לבכות דמעותיהם

ועימם להתאבל

להאיר ליבותיהם

בתוך חשכת הליל.

על כל צעד ושעל

תחילת הדרך עד סופה

לצד מדרך כל נעל,

כף רגל יחפה

בזמני גאות ושפל

עתות צער ומשבר

עת מתהלך בערפל

כשישן כמו כשער

כשעומד בראש ההר

כמו בעומק הנפילה

בעת נעילת שער

כחיבור בזמן תפילה

לאורך כל הדרך

אותנו מלווים

בכנפיי גלימת המלך

שמורים ועטופים

על כולנו כאחד

סוככת השכינה

אף פעם לא לבד

בצל – האמונה..