נשים ובנות יוצרות אור מליבן ומפיצות טוב סביבן

אפשר גם אחרת / יהודית ספיר

בס"ד


שוב תפילה ממולמלת.

זו תקופה של מילים ללא פשר, בלי טיפת כוונה.

לרגע אני רוצה להתקשר לאיזו חברה , ולומר לה:

"אני כזאת שקרנית. מציגה את עצמי צדיקה. 'מתעלה' בעבודת ה', ובעצם כבר המון זמן שאני לא מתפללת באמת,

אלא רק אומרת מילים יבשות.

וכבר חודשיים בערך שאני עוסקת בעיקר בתורה ובקדושה, אבל בעצם חיי חלולים וריקים מכל טיפת לחלוחית.

בלי רגש חם של תודה ושמחה, בלי הכנעה ויראת שמים, בלי להיות בעולמה של תורה.

כאילו חודשיים של טיולים וגלישות והנאות- ולא כלום.

איזו שקרנית שאני.

מתפללת בכאילו, צדיקה בכאילו.

מתנהגת כאילו באצילות, בהתנהגות מושלמת של "הצדיקה", המתגברת, הענווה.

כאילו.

ובאמת- איזו שקרנית אני".

ככה אני רוצה עכשיו לומר לחברה הכי טובה שלי, ולהרגיש איך לאט- לאט משתלטת עליי מרה- שחורה, עצבות מרירה כזו,

שמשבשת לי את כל המשך היום, ואולי גם המשך השבוע...

ייאוש קטן שהולך וגדל, אומר לי שאני במילא שקרנית כזו, חוטאת ומרשעת ובעצם בכלל לא טובה-

אז מה יש לי להמשיך? למה לנסות שוב?

למה לעשות משהו עם עצמי?

במילא אין לי סיכוי...

והוא גורם לי להתייאש מעצמי, להיות עצובה ומדוכאת-

על העבר, על ההווה ועל העתיד...

ואז לא אעשה היום כלום, וגם בכלל לא...

לרגע אני באמת נכנסת לשם, לבור החושך הזה...

עד שאני תופסת את עצמי, ושואלת אותו, את היצר הקטן והאכזרי הזה-

מי השקרן פה?!

מי הרע כאן, בכל הסיפור הזה?

מי באמת הרשע???

אז שניה לפני שאני מתקשרת לחברה הכי טובה לבכות לה,

ועוברת למצב דכדוך מוחלט-

אני מבינה שאפשר גם אחרת,

שאפשר גם לא להאמין לו,

ולהאמין קצת יותר לעצמי,

לאמת שלי,

ליכולת שלי להתחבר אל הטוב ולבחור בו,

מחדש.

27 צפיותתגובה 1

פוסטים אחרונים

הצג הכול