נשים ובנות יוצרות אור מליבן ומפיצות טוב סביבן

לכל זמן ועט - חצי הגמר: מסלול הזהב - שוטטתי / תמר אבן

עודכן: 28 בינו׳

בס"ד


חלק 1:

שוטטתי במחוזות

החיים

הרחוקים

ובסוף כל מסע

חזרתי

למקור


כמה הם צדקו

כמה הם ידעו

היכן הוא האור


חלק 2:

ובכל זאת

לא מתחרט על הזמן

לא מתחרט

על כל מה שעבר


ידעתי האמת

שהתעקשתי לבדוק

הכרתי במעמקי הלב

את כל הטוב

שהיה שם


חלק 3:

ומה יש לי לומר

לכל הולכי הדרך

לכל העייפים

המאובקים במדבר


מבין את הנפש

שרוצה למרוד

לבחון

לחקור


ומה יש לי לומר

ומה עשיתי

יותר טוב


חלק 4:

אבל דבר אחד קטן

תדעו


תדעו

שבסוף

תחזרו


תדעו

שבסוף

תחזרו.....



מה עומד מאחורי שוטטתי: (כתבה לי על כך, במילים האלו, חברה שנתתי לה לקרוא... בגלל שהיא כל כך דייקה משאירה את זה כמו שזה....)

"השיר מוציא לאור נקודה מאד כואבת שכביכול אסור לדבר עליה אצלנו. שאין לה לגיטימציה. כללית, יש לו איזו אמירה מאד יוצאת דופן שמדברת סוף סוף את קהל החרדים החוזרים בתשובה. במובן המטאפורי של הביטוי.

האלה שהם חכמים מדי בשביל לפזול החוצה אבל לא טפשים מידי בשביל לא לשאול שאלות.

שאלות שאסור לך לשאול, כי התשובות לכאורה קיבלת כבר מזמן. אלה שהם בפנים מידי בשביל לבעוט אבל לא כבולים מידי בשביל לוותר על להמציא את עצמם מחדש. האלה שמחפשים את האמת אבל איזה באסה, לכאורה הם כבר בתוכה ואז הרבה יותר קשה למצוא אותה. אלה שאמורים להיות מאושרים מאד וכל מי שבא מבחוץ מסביר להם שאין אושר אחר, אבל ברגע של אמת הם שואלים את עצמם הי, אם האושר כאן - למה החור הזה בפנים.

השיר נותן מקום למסע הזה. הוא מכיר בו. הוא מכיר בזה שהסוף שלו הוא חזרה, אבל הוא לא טעות. "



בחזרה לעמוד הבלוג של התחרות:


80 צפיות2 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול