נשים ובנות יוצרות אור מליבן ומפיצות טוב סביבן

לכל זמן ועט: ר(נ)דומלי – נויה עציון, אהבתן? מוזמנות להצביע ולהשפיע באמצעות לייקים ותגובות!

בס"ד

אנשים ישנים הנהנו לי ברחוב

רדומים, עייפים, הראש נופל,

הולכים קדימה בלי לחשוב

המח מטושטש בערפל.


אנשים חיים מחצית או רבע

חייכו אליי ורצו הלאה, לעבודה

אחד מהם הוריד את הכובע

מתחת ראיתי מתכת חלודה.


אנשים מתים התעוררו בבוקר

ואני חשבתי שהם משונים

לא הצלחתי להבין איך יצאו מהקבר

ואיך הם עושים את זה כבר שנים.


רוחות רפאים יללו במשב קפוא

ועברו דרכי בשריקה נעימה

האוויר נשאר בריאותיי, כלוא

והלב התכווץ וחיפש פעימה.


נרדמתי קצת, כשומר על חומה

בלילה החרישי צרחה הדממה

מכונות שימנו את עצמן בקפידה

לבוקר שיבוא, לשמש האדומה.


להמשיך קדימה, על גלגלים ריקים

בדפוס מעשים שננעל בסיבוב

ואני שמעתי איך הם חורקים

וכמה צינור המתכת שלהם נבוב.


ורציתי לחיות מאש, לא פחם

נמאס לי לא לזוז מרוב קור

רציתי לנשוף החוצה אוויר חם

ולנוע, הצידה, קדימה, אחור.


והאנשים ישנו, בעיניים פקוחות

נרדמתי וקמתי בסבב מסחרר

ובכיתי, בין רסיסי נשכחות

מתי נשמע קול שופר


ונתעורר?



בחזרה לעמוד הבלוג של התחרות:


54 צפיות6 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול