משכני אחריך / יהודית ספיר

כתיבה וציור: יהודית ספיר

גם כששוכבת לישון

על משכבי בלילות

אותו פסוק ראשון

מתנגן בין היללות

זהו שיר הגדול שבשירים

אותו אשיר לדודי בין הבנים

בצלו המגן ישבתי

ותפוח פריו מתוק לחיכי

ודגלו עלי דגל אהבה

לחזור אליו אני רוצה

אני לדודי והוא לי

עדי'ין רועה בגינתי

ועד שהיום יפוח

וינוסו הצללים

אלך אל

גבעת הלבונה

שם מחכה לי

שאשיר לו השיר

מקפץ ומדלג לקראתי

בין הגבעות וההרים

וקולות השופר

שנשמעים- ושלא

מעירים אותי

את נפשי מתרדמתה

עורי, עורי

ומכל הכוונים

באים לקראתי

בתולות ושומרים

וכולם מכוונים

אליו, אל דודי

שמאלו כבר תחת לראשי

ימינו מחבקת אותי

ואני מתעוררת כחבצלת השרון

הרי אחותי כלה

מגינתי קטפתי כמה פרחים

לתת לדודי מתנה

כי גם כשישנה אני

ליבי עוד ער

ופרחי התפילה

פורחים

זועקת בכל לב

לדודה, הנשמה

שחושבת עליו

כשליבה ער

גם בימים, גם בלילות

מחפשת ולא מוצאת

שרה לו את שיר השירים

והוא עוד יבוא ויצא

ברח, דודי

ברח, אלוקים

ברח אבא

מלך מלכי המלכים

הרי כבר הכל

פתחת

כעת לארמונך

חזרת

עכשיו החיפושים

אחרי מסתי'ימים

וליבי עוד ער

אליך אלוקים

על הרי בשמים

בקרוב אעמוד

ובתפילה אגיע

לכיסא הכבוד!