נשים ובנות יוצרות אור מליבן ומפיצות טוב סביבן

נשמת ישראל - ירושלים / אלה מיה אפרתי

בס"ד

שיר שכתבתי בתשעה באב לפני 3 שנים, בתפילה לגאולה שלמה עוד היום

קול זעקת שבר בת עמי

מהדהד בין כתלי חדריי

צעקה אילמת, כואבת, נוקבת

בוקעת אבני חומותיי.

פעמים מטלטלת,

ממלאת את ישותי,

לעיתים בלתי נשמעת,

כלואה בנשמתי.

הוי, ירושלים, דרכי ציון האבלות,

מתי אורך הזך ישוב להתגלות?

איכה ארמנותייך ושבילייך דוממים?

כיצד זה השכינה נדדה למרחקים?

נשמת כל חי תכסוף

לבוא המנחם,

לרגע בו יחשוף

את אור ירושלם.

בכל אחד ניצוץ,

חלקיק מהשלם,

נשמתנו היא שריד

ממקדשינו השמם.

מבין בתרי ליבנו

מיתמרת ועולה

הערגה והכמיהה

לבוא הגאולה.

אם נאזין לזעקה,

נסכים לתת לה מקום,

אז ייחם לב האבן

כבוד ה' בו ישכון.

לגעגוע הפנימי

יש יכולת להבעיר

את אש התמיד -

ירושלים, להאיר.

כשנזכה להדליק

את נר הנשמה

אורו מיד יסיר

את חושך השממה.

אל ציון מקור האור,

מאור ישראל,

יאספו כל הנרות

ולאורם ניגאל.

48 צפיות3 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול