נשים ובנות יוצרות אור מליבן ומפיצות טוב סביבן

קדושה אני מבקשת / יהודית ספיר

בסיעתא דשמיא

הוא עטוף טלית שכולה תכלת

ופתילותיה ארוכות כאורך הגלות

וכשאני מנסה להתקרב אל פניו

הוא עוטה עליהן מסכת סידור


כמו מנסה ללגלג על הבור השחור

של האמת הכמו אפילה שבתוכי שוכן

שכן, על פניי הדומעות, המיוזעות

מכסה סידור כמעט זהה


ואני מנסה לנחש אילו שטויות

מסתתרות בין דפי סידורו

אולי התפילות שם מיועדות לערבי פסחים

לזמנים שבהם תפקידי הוא אחר מלהתפלל

ואולי בכלל כל הדפים שלו, כולם ריקים


הוא לא חושף בפניי את פניו

שוודאי מלאות בצלקות אופל

אבל שנינו כבר יודעים את כל האמיתות

ואני כבר לא מעזה לשקר לו

וגם הוא כבר כמעט לא מסתיר ממני את כוונותיו הזמומות


ואני שואלת אותו, מה הוא רוצה מחיי

הוא מביט עמוק אל עיניי, ועונה:

אני רוצה להכשילך, להפילך,

ולייאשך בבור ייאוש עמוק.


מה את רוצה ממני, הוא שואל

למה את נלחמת, ומה מטרתך?

אני מנסה לענות, לתרץ, כבר רוצה לחשוף הכל,

מחשבותיי גלויות לעיניו הרושפות.

חושבת, אולי רצוני הוא להסיר מסיכה

לומר: הנה אני, כולי, בענווה

בשדה הקרב הבוער, כשאדם מסתער

מרפה לרגע, מהרהר: אולי הייעוד הוא אחר?


וכשאני נלחמת, בטוחה,

מילה אחת אותי מנחה

הרצון שלי במערכה...

פתאום כשעומדת מולך

זה הוא משפט הפתיחה


קדושה אני מבקשת.


ובשדה קרב בוער

הייעוד מתברר

כשאני נלחמת, בטוחה

לוחשת הבטחה


קדושה

אני מבקשת.

"איני חפץ במאומה

איני רוצה בגן העדן שלך

איני רוצה בעולם הבא שלך

כי אם אותך לבד"

(אדמו"ר הזקן)


7 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול