קְרוֹבִים - מתוך הספר "מלך על חייו - סיפורים מימים ימימה" / רונית אפרתי

בס"ד

כָּל בִּקֹּרֶת מְכַסָּה עַל הַטּוֹב

וּמוֹלִידָה קְרָבוֹת וְקָרְבָּנוֹת לָרוֹב,

מַאֲבָק בְּתוֹכְךָ וּכְשֶׁאַתָּה לָחוּץ,

הֲכִי קַל לְהַשְׁלִיךְ עַל הַחוּץ.

אֵינְךָ יָכוֹל אֶת עַצְמְךָ לְהָכִיל,

שֶׁמִּישֶׁהוּ יַעֲזֹר וְאוֹתְךָ יַצִּיל.

זֶה מִמּוּלִי אָשֵׁם בְּהַכֹּל

כִּי אֲנִי אוֹתִי לֹא יָכוֹל לִסְבֹּל.

כָּל בִּקֹּרֶת סוֹפָהּ קְרָב,

אָמְנָם רוֹצִים לְהִתְקָרֵב

אַךְ הַכֹּל נִרְקָב.

בְּמֶזֶג אֲוִיר קוֹדֵר וְקַר,

הַלֵּב הַחַם בִּפְנִים נִסְגָּר,

לִבִּי הַטּוֹב מִפָּנַי נִשְׁמָר.

אֶת עַצְמִי קָשֶׁה לִי לָשֵׂאת,

אָז מְבַקֵּר אֶצְלְךָ מֵעֵת לְעֵת.

יוֹתֵר פָּשׁוּט לְהַשְׁלִיךְ עָלֶיךָ אֶת פְּחָדַי,

אֶת תִּסכּולַי, אֶת יִסּוּרַי,

תִּקַּח מִמֶּנִּי אֶת הַסֵּבֶל וְדַי!

כְּבָר נֶאֱמַר "הֲלֹא אִם תֵּיטִיב – שְׂאֵת",

תִּתְבּוֹנֵן בְּעַיִן טוֹבָה – תִּנָּשֵׂא בֶּאֱמֶת.

זֶה שֶׁמַּכִּיר שֶׁזּוֹ תָּכְנִית הָעוֹלָם,

מְשַׁנֶּה מַהֲלַךְ וְהַקְרָב יִתַּם.

כְּשֶׁאֲנִי קָרוֹב אֲנִי מַכִּיר אֶת הַטּוֹב

הַקַּיָּם בְּתוֹכִי בְּלִי סוֹף.

כְּשֶׁאֲנִי קָרוֹב, בּוֹחֵר בַּטּוֹב,

מֵיטִיב לְהַרְגִּישׁ, מֵיטִיב לַחְשֹׁב,

אֶת עֶצֶם הַקִּיּוּם מֵיטִיב לֶאֱהֹב.

יֵשׁ לִי יָם וְיֵשׁ לִי חוֹף

וְיֵשׁ גַּלִּים מֵעֵת לְעֵת,

הָעִקָּר לְקַבֵּל אֶת עַצְמִי בֶּאֱמֶת, כָּעֵת.

וּכְשֶׁלֹּא מְקַבֵּל – הוֹלֵךְ לַהֶרְגֵּל,

הוֹלֵךְ לִרְעוֹת בִּשְׂדוֹת זָרִים,

הוֹלֵךְ לְבַקֵּר אֵצֶל אֲחֵרִים.

מְבַקֵּר כְּאִלּוּ אוֹרֵחַ,

מְבַקֵּר אֲבָל מֵעַצְמְךָ בּוֹרֵחַ,

וְרֶגֶל עַל רֶגֶל מִתְיַשֵּׁב

אֶצְלוֹ בַּסָּלוֹן וְעָלָיו חוֹשֵׁב,

אֵיפֹה הִשְׁאַרְתָּ אֶת הַלֵּב?

בָּאתָ מֵהַבַּיִת דּוֹחֶה וּמַאֲשִׁים,

כָּכָה בָּאִים לִיצוֹר מִפְגָּשִׁים?

מִתְיַשֵּׁב שָׁם בִּיהִירוּת,

בְּלִי קֶשֶׁב וּבְלִי עֵרוּת,

וְעוֹד מְדַבֵּר עַל חֲבֵרוּת.

אַתָּה מַבִּיט בּוֹ מִתּוֹךְ שֶׁלְּךָ

וּפוֹגֵשׁ בְּעִקָּר אֶת דִּמְיוֹנְךָ.

הַטּוֹב שֶׁבִּפְנִים מְחַכֶּה שֶׁתַּחְזֹר

אָז אִם זִהִיתָ – תַּעֲצֹר!

כְּשֶׁאַתָּה לְעַצְמְךָ מִבִּפְנִים מַקְשִׁיב

אֵינְךָ מוֹצֵא טַעַם בְּרִיב.

הַבִּקּוּרִים בַּחוּץ נוֹשְׂאִים בִּקּוֹרֶת

וְכָּל בִּקּוֹרֶת – בִּי קוֹרֵת.

הַבִּקֹּרֶת שֹׁרֶשׁ קֹר,

מְכַלָּה אֶת כָּל הָאוֹר,

עָף מִמֶּנִּי גַּם הַדְּרוֹר,

אַתָּה כָּלוּא בְּעַצְמְךָ,

וְאֵין מוֹצָא רַק סְבִיבָתְךָ,

שֶׁיִּקְּחוּ מִמֶּנִּי אֶת הַסֵּבֶל הָרַב,

שֶׁיִּקְּחוּ מִמֶּנִּי וְעַכְשָׁו!

אוֹמְרִים לְךָ - תַּמְתִּין כָּעֵת,

זֹאת הַדֶּרֶךְ הַיְּחִידָה לְגַלּוֹת אֱמֶת.

הַהַמְתָּנָה הִיא מַתָּנָה

וְיוֹדֵעַ כָּל מִי שֶׁחָנָה,

הַהַמְתָּנָה הִיא פְּעִילָה,

אֶת כֹּחוֹת הַנֶּפֶשׁ מַצִּילָה.

מַשֶּׁהוּ מִתְגַּלֶּה כְּשֶׁאַתָּה שָׁקֵט,

כְּשֶׁאֵינְךָ מְמַהֵר מֵהָרֶגַע לָצֵאת

וְאֶת הָרֶגֶשׁ הַכָּאוּב - מֵיטִיב לָשֵׂאת.

עַל כֵּן, דַּוְקָא כָּאן אוֹמְרִים תַּמְתִּין,

מַשֶּׁהוּ בְּתוֹכְךָ מִשְׁתּוֹקֵק שֶׁתָּבִין,

מַה קּוֹרֶה אֶצְלְךָ בִּפְנִים

דָּבָר רִאשׁוֹן אוֹמְרִים – תַּסְכִּים.

לַמַּסָּע הַמַּדְהִים שֶׁקִּבַּלְתָּ לַחַיִּים,

וְהִנֵּה הִזְדַּמְּנוּת שֶׁתּוּכַל לְהַעֲצִים.

חֲבֵרִי הַיָּקָר הוּא גּוֹרֵם מְזַמֵּן,

לְמַזָּלִי הוּא מַרְאֶה לִי מַה לְתַקֵּן...

הִנֵּה נִפְתַּחַת הִזְדַּמְּנוּת

לְוַתֵּר עַל יְהִירוּת,

הָאוֹר מִתְגַּלֶּה כְּשֶׁאַתָּה נוֹכֵחַ,

אַתָּה שָׁב וְחוֹזֵר וּמִתְחַבֵּר לַכֹּחַ.

הַסּוֹד הוּא פָּשׁוּט – הַסּוֹד הוּא עָצוּם,

בְּתוֹכְךָ נִמְצָא כָּל הַיְקוּם.

כָּל מַה שֶׁאַתָּה רוֹאֶה – רוֹאֶה אוֹתְךָ,

הַטּוֹב וְהֶהָפוּךְ – הַכֹּל שֶׁלְּךָ,

בָּאתָ לָעוֹלָם הַזֶּה לְבִקּוּר

וּבַסּוֹף עוֹד תַּגִּישׁ כַּרְטִיס בִּקּוּר.

אָז כְּשֶׁאַתָּה עוֹלֶה לְעֶמְדַּת צִפִּיָּה,

מִתְרַחֶבֶת הָרְאִיָּה.

בִּמְקוֹם לִקְבּוֹר אֶת עַצְמְךָ

אַתָּה מִתְקָרֵב לַטּוֹב שֶׁלְּךָ,

בּוֹנֶה לְךָ שְׂדֵה הַכָּרָה,

מַפְעִיל שִׁקּוּל וּבַקָּרָהּ.

כְּשֶׁאַתָּה מַגִּיעַ לִמְצוֹא אֱמֶת,

הַמְּצִיאוּת שׁוֹנָה כָּעֵת.

זֶה מְשַׂמֵּחַ מְאֹד – גַּם אִם מְעַט מַכְאִיב,

לְגַלּוֹת שֶׁבְּעֶצֶם – אַתָּה הָרִיב ,

לִמְצוֹא שֶבְּדִמיוֹנְךָ קָרָה הַכֹּל

וְזֶה הַשֶּׁקֶר הַגָּדוֹל

וְזֶה הַכֹּל!

כָּכָה זֶה כְּשֶׁמִּתְקָרְבִים,

כְּבָר לֹא צוֹרְכִים אֶת הָרִיבִים.

הַחֲלָקִים לִמְקוֹמָם שָׁבִים,

וְהֵם שָׁוִים וְהֵם טוֹבִים.

הָרִיב בֵּרֵר דָּבָר גָּדוֹל,

אֲנִי לְעַצְמִי לֹא הָיִיתִי קָרוֹב,

וְאַף אָדָם בָּעוֹלָם לֹא יָכוֹל,

גַּם לֹא אֲנִי,

לָקַחַת מִמֶּנִּי

אֶת מְקוֹמִי וְאֶת הַטּוֹב.

"כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד -

בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשׂוֹתוֹ"

כְּשֶׁנִּפְתָּח הַלֵּב –

הַדִּבּוּר מִתְקָרֵב,

יֵשׁ מָקוֹם –

וּמַגִּיעַ שָׁלוֹם.

כְּשֶׁנִּפְתָּח הַלֵּב,

אַתָּה רַךְ וְאוֹהֵב

וְכֻלָּם מַרְגִּישִׁים הִתְקָרְבוּת.

הֶחָבֵר שֶׁלְּךָ, אִשְׁתְּךָ, הַיְּלָדִים

כֻּלָּם - כֻּלָּם טוֹבִים,

הָאֲנָשִׁים מִסְּבִיבְךָ

וְכָל הַנִּפְגָּשׁ בְּדַרְכְּךָ

כֻּלָּם – כֻּלָּם קְרוֹבִים.

נֹעַם קַרְנַיִם -

לֶטֶף חַמָּה, הַחֹם הַזֶּה שֶׁבַּלֵּב

לְכָל אֶחָד וּבְכָל מַצָּב,

אֶת הָרֶגֶשׁ הַטּוֹב

מְקָרֵב.