נשים ובנות יוצרות אור מליבן ומפיצות טוב סביבן

שערי שמים / יהודית ספיר

בסיעתא דשמיא

כשהשמים היו פתוחים

אז גם הלב פעם בעוז

טללי הגשמים חדרו אליו

הגירו מתוכו נהרי דמעות


כשהמים לרווחה היו פעורים

בטרם ננעלו השערים

אז כל צליל הניד מיתרי

לב בשר חי, הוליד מתובו יבבה


כשהשמים עוד היו פתוחים

ומכאן לשם היו משלוחי מנחות

נודדים ברקיעי גבוהים

אז עלו הם ישירות אל אלוקים


וקול רעם, והבזק ברק

פתחו הם שביל בלב האנשים

ותפילותיהם מלב קרוע

פרצו, הגיעו עד לכסאו של היושב במרומים.


אך מאז שנסגרו שמים

אין עוד לב פועם בתוך תוכנו

רק גוש אבן קפוא ומסוגר

גם הוא הפך קר

כנו האדמה והדמעה שכבר לא ניגרת


מאז שננעלו שערי שמים

שכחנו מהי ההתלהבות, מהי אש

של קדושה, רצון, רגש חם

כמה אז ליבנו נאטם


מאז שננעלו שערי שמים

צל חיוור של אמונה

נפסקה ביננו לבינו חומה

חזקה כמו ברזל


"ואתה קח לך מחבת ברזל ונתת אותה קיר ברזל בינך ובין העיר"

"גם כי אזעק ואשווע- שתם תפילתי"


עכשיו יש לנו רק להתגעגע

לימים שידענו מהו רגש אמיתי

שרווינו מים, שחשנו איזהו געגוע

שהלב החי של העולם בעוז פעם


להצטרף לשלוש דמעותיו

של ארי שואג בלילה

כי נשבה עדרו, ומחכה

שינחמוהו בניו


לנסות להסיר החסימות בעורקינו

לחבר שברי כלי דם

הרי שערי דמעה לא ננעלו

אז אפשר לנסות להרגיש קצת


להביט מבחוץ, מהצד

אל כאב גלות וצער השכינה

להתדפק בכוח על כותל קר

ולבקש את הנבואה, את הנחמה


"ומחה ה' אלוקים דמעה"

"ונתתי לכם לב בשר"

יום יבוא, יפתחו שוב השמים

שוב מלאכים ותפילות ירחפו בשמי גבוהים

יעלו ישירות אל אלוקים


כי כשהשמים נפתחים

אז גם הלב נפתח...



מקורות ונקודות לעיון בשיר:


השיר "שערי שמים" הוא כעין מאמר כתוב בצורת שירה. הוא מכיל המון תוכן מהספרות התורנית, ומבוסס על דברים רבים שלמדתי. לכן החלטתי לצרף אליו דף מקורות עם הסבר על כל מקור שהכנסתי לשיר. כיוון שכתיבת חלק מהדברים הייתה קשה לי, אקדים ואומר:

אין הדבר בא להחליש חס ושלום, ובוודאי שה' עדיין קשוב לתפילתנו ומקבל אותה ברחמים וברצון. אנו רק מנסים להבין את הפער העצום בין מציאות המקדש למציאות הרוחנית בימינו אנו, במטרה להתעורר מכך לכסוף לבניין המקדש ולפעול למענו. זו גם הסיבה שהתעקשתי לסיים את השיר בתקווה, כי כאשר נביא את הנחמה לאבינו שבשמיים ונבנה את המקדש- אז גם לבנו יפתח שוב ושערי השמיים ישובו להיות פתוחים לתפילותינו.


* "אז גם הלב פעם בעוז"

"אמר רבי יוחנן- לבן של ראשונים כפתחו של אולם,

ושל אחרונים כפתחו של היכל,

ואנו- כמלא נקב מחט סדקית" (עירובין נ"ג)

המקדש הוא הלב הפועם בקרב העולם. כשחיינו במציאות של מקדש- גם הלב היה פתוח לרווחה, והיה לנו קל יותר לחוש התרגשות והתלהבות אמיתית. אך מאז שנחרב הבית גם הלבבות נאטמו, ואנו מתקשים לחוש רגש אמתי, חזק, עוצמתי. ללב הסגור לא קל להזיל דמעה, להתכוון בתפילה. לחוות דברים לעומק, באמת.

תיאור הגמרא נותן ראיה רחבה על הדורות, כשעל פיו- בעוד לבם של בני דור המקדש היה כפתחו של אולם (הפתח הגדול במקדש- שגודלו 40 על 20 אמה), לבם של הדור שלאחר מכן, כבר היה בגודל "פתחו של היכל"- מחצה מכך.

ואנחנו, ליבנו הצטמק לכדי גודלן חור של מחט קטנה.

כל זאת משום שהלב החי והפועם של העולם נדם- ועל כן כשחיים בעולם ללא לב, הרגש חסר.


* "אך מאז שנסגרו שמים"

"מיום שחרב בית המקדש, נפסקה חומת ברזל בין ישראל לאביהם שבשמים, שנאמר: ואתה קח לך מחבת ברזל ונתתה אותה קיר ברזל בינך ובין העיר" (ברכות ל"ב)

בחורבן בית המקדש נוצר ריחוק בין ישראל להקב"ה. ומלבד זאת שבליבנו יש כעין "חומת ברזל" של אטימות, גם הקשר שלנו עם אבינו שבשמים הוא הרבה פחות אמיתי ומחובר מאשר מה שהיה בזמן המקדש. אמנם וודאי שאין מציאות של נתק גמור בינינו לבין ה', שהרי "אפילו מחיצה של ברזל אינה מפסקת בין ישראל לאביהם שבשמיים" (פסחים פ"ה), אך בהיעדר המקדש ניתק הצינור המרכזי של החיבור אל השמים, ולכן ניתן לומר כי השמים סגורים בפנינו.


* "גם כי אזעק ואשווע- שתם תפילתי"

"מיום שחרב בית המקדש, ננעלו שערי תפילה, שנאמר: גם כי אזעק ואשווע- שתם תפילתי" (ברכות ל"ב)

פירוש הדבר הוא ששערי הרקיע סתומים ונעולים בפני התפילות. הדבר דומה לחומת הברזל הנ"ל.

פירושה הנוסף של המילה "שתם" הוא מלשון שנאה, כבכיול ה' לא חפץ בתפילות עם ישראל. מאז חורבן הבית, תפילותינו הרבה פחות מתקבלות ברצון לפני ה'. אמנם אף על פי כן לא ניתן לומר שה' אינו שומע כלל לתפילותינו, וישנו אף פסוק שמעודד ומחזק בכך, ש"קרוב ה' לכל קוראיו, לכל אשר יקראוהו באמת" (תהילים קמ"ה, י"ח). זהו הפסוק היחיד בפרק תהלים זה שאין בו את ו' החיבור, ושמעתי שזאת כיוון שאכן החיבור בינינו לבין ה' אינו שלם, אך עדיין, מעבר לחומת הברזל, עומד אבינו ומטה אוזן לשמוע תפילתנו, ו"הנה זה עומד אחר כותלנו"", קרוב ואוהב.


* "הרי שערי דמעה לא ננעלו"

בהמשך מביאה הגמרא "ואף על פי ששערי תפילה ננעלו- שערי דמעה לא ננעלו"

מה שנשאר לנו זה רק לנסות להגיר מתוכנו כמה דמעות, ולבכות על כך שלה' אין בית. אמנם, מפני שיש לנו חומת ברזל בלב, אנו מתקשים לדמוע על כאב הגלות וצער השכינה.


* "להצטרף לשלוש דמעותיו

של ארי שואג בלילה

כי נשבה עדרו"

"ודמע תדמע ותרד עיני דמעה כי נשבה עדר ה' אמר ר' אלעזר שלש דמעות הללו למה אחת על מקדש ראשון ואחת על מקדש שני ואחת על ישראל שגלו ממקומן ואיכא דאמרי אחת על ביטול תורה בשלמא למאן דאמר על ישראל שגלו היינו דכתיב כי נשבה עדר ה' אלא למאן דאמר על ביטול תורה מאי כי נשבה עדר ה' כיון שגלו ישראל ממקומן אין לך ביטול תורה גדול מזה" (חגיגה ה')

בפסוק ישנם שלושה לשונות של דמעה, והגמרא לומדת מכך שה' מוריד שלוש דמעות: אחת על בית המקדש הראשון, ואחת על בית שני, ואחת על כך שעם ישראל גלו ממקומם, ובזמן שאין מקדש, ועם ישראל לא נמצא בארץ, נגרם מכך ביטול תורה גדול (שהרי אווירה של ארץ ישראל מחכים, ואין כתורת ארץ ישראל)

נביא גמרא נוספת בעניין:

"שלש משמרות הוי הלילה ועל כל משמר ומשמר יושב הקב"ה ושואג כארי שנאמר: ה' ממרום ישאג וממעון קדשו יתן קולו שאוג ישאג על נוהו (ירמיהו כ"ה, ל')...אומר אוי לבנים שבעונותיהם החרבתי את ביתי ושרפתי את היכלי והגליתים לבין אומות העולם" (ברכות ג', א')

* "ומחכה שינחמוהו בניו"

"נחמו נחמו עמי. למי צריכים לנחם לה או לי? למי שמתה אשתו, למי מנחמין, לא לבעל? כך נמשלה ציון למתה שנאמר 'במחשכים הושיבני כמתי עולם', לא לי צריכים לנחם?!

נחמוני נחמוני, כיוצא בו למה הדבר דומה? למי ששבו שני בניו בחייו למי מנחמים, לא לאביהם? כך בני יצאוני ואינם... למי ששרפו את ביתו ... 'וישרוף את בית ה' ואת בית המלך ואת בתי ירושלים ואת כל בית הגדול שרף'... למי שנקצץ כרמו, למי מנחמין? לבעל הכרם מנחמין, כך הקב"ה, דכתיב 'כי כרם ה' צבאות בית ישראל'... לרועה שהיה לו צאן ונכנס ארי ואכלו למי מנחמים? לבעל הצאן, כך 'צאן אובדות היו עמי רועיהם התעום', הוי אומר למי אתם צריכים לנחם? אותי נחמוני נחמוני עמי... הוי אתם צריכים לנחם אותי, ואף אתם נחמו נחמו עמי נחמוני נחמוני" (ילקוט שמעוני איכה רמז תתר"כ)


כתוב שה' אומר "נחמו עמי", ואת מי צריך לנחם? את מי שביתו נשרף, בניו נשבו, צאן מרעיתו נטרף- אותו צריכים לנחם. כביכול ה' אומר: נחמו אותי, נחמוני, עמי. עלינו לנחם את מי שחרב ביתו. אנו צריכים להתאמץ ולפעול כדי שמעשינו יביאו את הנחמה לאבינו. מי שכואב את כאבו של ה' יתברך- יתעורר לעמול למען בניין המקדש, שיביא נחמה גדולה להקב"ה ולעולם כולו.


* "ומחה ה' אלוקים דמעה"

"ונתתי לכם לב בשר"

השיר מסתיים בפסוקים אלו, בתקווה גדולה שנזכה להתגשמות הבטחת ה' ביד הנביא: "ונתתי לכם לב חדש ורוח חדשה אתן בקרבכם והסרתי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר" (יחזקאל ל"ו כ"ו)

הבטחה שלעניות דעתי מתחילה להתגשם בדורות האחרונים. עם התנוצצות תנועת התשובה אל החסידות- עת אט אט נפתח הלב לכוונת התפילה, לרגשות של עבודת ה', לדמעות של כיסופים ורצון אל אבינו שבשמים. לחוויה עזה של רגש.


הפסוק "בלע המות לנצח ומחה ה' אלוקים דמעה מעל כל פנים" (ישעיהו כ"ה ח') מתאר מציאות שלימה שבה הדמעות הטהורות שאכן הצלחנו להזיל מתוכנו, עולות את השמים דרך שער הדמעות, וה' מוחה אותן ומנחם גם הוא בחיבוק אוהב. מציאות שלימה, בה אין יותר מוות רוחני בליבנו, ואף לא קיימת כלל מציאות של מיתה. חיים חדשים, שכולם חיות ושמחה. הכל כלול בחיי המקדש, במציאות המתוקה שבידינו להביא אל חיינו. אם רק נתעורר לבנות את בית המקדש.


* "כי כשהשמים נפתחים

אז גם הלב נפתח..."

ובסיום- סיום השיר הבעתי עוד נחמה שנוגעת מאוד ללבי. כתוב ש"משחרב בית המקדש... ניטל טעם הפירות". (המשנה בסוטה ט', י"ב)

וקיבלתי מהרב דביר טל שליט"א שהעניין של טעם קשור להרגשת הלב. הטעם הוא חוש פנימי של חוויית הסיבה שמתחת למציאות. (כשם שמשתמשים ב"טעם" כמילה נרדפת למילה סיבה.) ולחסרון הטעם שקיים מאז חורבן בית המקדש, ישנו קשר גם להרגשת הלב שלנו, שכאמור (במקור שבו דיברנו על הלב)- נסגר ונחסם מאז חורבן הבית, ועל כן קשה עלינו לחוש את רגשות הלב באופן חזק ולהתרגש מעבודת ה'.

אך כאמור, בדורות האחרונים החלה להיראות בקרבנו רגישות מסוימת, איזשהו ניפוץ של "לב האבן".

לעניות דעתי הדבר קשור בקשר ישיר עם התחלת הגאולה ותחילת בניין המקדש. וכשם שהגמרא כותבת על הפסוק "אתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבוא" (יחזקאל ל"ו ח')

- "אמר רבי אבא אין לך קץ מגולה מזה" (סנהדרין צ"ח עמוד א'). וכיוון שבחסדי ה' בדורות האחרונים זכינו ואנו זוכים לראות בעינינו את התגשמות נבואה זו- אז ניתן לומר ש"טעם הפירות" הפנימי מתחיל גם הוא לשוב אט אט אלינו. כי אכן, כאשר לב העולם חוזר לחיות, שערי השמים שבים להפתח- ואזי גם הלב נפתח.

בתפילה שנזכה בקרוב להשלים את בניין המקדש ולהגיע למצב השלם והמתוקן, ולחזות בעינינו בהתקיימות כל נבואות הגאולה בשלימותן, אמן ואמן!

47 צפיות2 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול