תשעה באב / נחמה דינה בלולו

תשעה באב

חורבן

פורקן

וזמן

זמן שכואב וכאב

זמן שסחב ודאב

זמן שעבר וממשיך

ומנמיך ומנמיך

זמן שכולל בתוכו

ניצוצות ניצוצות שכבו

זמן שמחביא בחובו

צעקות ובכיות שגוועו

זמן שמסתיר מאחור

מליוני נשמות שקיוו

זמן שצבעו השחור

מספר לי ממה שחוו

תשעה באב

חורבן

פורקן

וזמן

זמן שהיה ועבר

זמן שנגמר

זמן שסימן לא יותיר

זמן שזמנו נעדר

צלקות מחלות ופצעים

שהזמין בלי חרפה בזמנו

התרככו והנה מגלידים

הגוף מחדש גופתו

גשמיות שעברה טלטלה

שתתה ממימי אכזבה

אנושות שלגמה בבהלה

קובעת כוס התרעלה

שבלעה בלי משים שוב ושוב

שיקוצים ושקרים ותיאוב

שצעקתה לשמיים עלתה

ופתחה שערי רחמים

זמן חורבן הנה תם וחדל

הדמעות נהפכו ללבנים

הפצעים והדם שנשפך

עוד יוסיפו כוחות איתנים

והצער מספיק ונדם

הוא הפך לשמחת החיים

פנימית אמיתית טהורה

שתחזיק מעמד עידנים

והנצח מראה דמותו

והיא כאספקלריה מאירה

צורתו האינסופית ופשטותו

מגלים לי רזים של תורה

והאינסוף פורש את כנפיו

ומחזיר את כולם בתשובה

ומשיח צדיק ועניו

משיב לציון התקווה

והעמים מתגעשים ומתרעשים

ליבם ממאן להבין

ובארבע רוחות קול שופר

מבשר שבאים הימים