אור העולם / יהודית ספיר

בסיעתא דשמיא

ורק עכשיו הבנתי, אשר כל אור שבעולם- יש בו מעט מאור העולם. כל אוויר שבעולם, יש בו מעט מאוויר הפסגות של המקום שהוא מקור האוויר בעולם. מקור הרוח שבעולם.

רק עכשיו תפסה מחשבתי את הרעיון.

אשר כל יופי שבעולם- יש בו מעט מאותם תשעה קבין של כלילת יופי.

וגם כל החכמות שבעולם- נראה כי שאבו מעט מחכמתה, שאפו מאווירה הטהור, והושפעו מהרוח הצלולה הזורמת דרכו.

והרי אין אור מבלעדיה. והרי אין אוויר ואין יופי מבלעדיה, ואין חכמה מבלעדיה.

ורק עכשיו הבנתי את זאת.

כל ימיי הסתובבתי בעולם, ותמה הייתי:

הרי ישנו עוד יופי בעולם. וישנו אור בעולם. וישנה רוח בעולם. ואיך זה ייתכן לומר, שכל אלו יימצאו רק בה?

והרי גם בבית הגדול שבעיר הרחוקה, וגם על שפת ים ענק מלא חופש וריח לים, ותחת העץ שעל שפת המעיין- היה אוויר, והיו אור ויופי קסום. אז איך ניתן לומר כי היא, ורק היא- כלילת היופי? מקור החכמה, השפע הרוחני, השמחה, האור?

והיום הבנתי.

כי כל אור שראיתי מימיי, כל קרן מאירה שחזו עיניי, בהכל היה מעט, ולו מעט מאוד, מאורה של ירושלים.

ומהיכן הוא אורה של ירושלים? "ומי אורה של ירושלים?" הקדוש ברוך הוא. והיכן הוא? שוכן בביתו. שנאמר "ועשו לי מקדש- ושכנתי בתוכם".

והבנתי אף, שכל אורה של ירושלים, הוא מעצם היותה היסוד למקום. "המקום אשר יבחר ה'".

כי יש בה, בירושלים, ולו מעט, מאורו של המקדש.

ומשם- שם אור העולם.