אמונה / יהודית ספיר

בס"ד

הדרך הארוכה אלייך

כל כך לא נודעת

רצופה מכשולים ומהמורות

בדרך, כל פעם

כל עמידה בפנייך

ממלאת אותי טעם

מחברת אתי למקום שבו

מילים לא נגמרות

לעולם

הדרך הלא נודעת הזו

עוברת במדברים ויערות

השבילים חשוכים, לעיתים אף סבוכים

אך לעולם לא אתייאש

מלהגיע ולראות

וכשאגיע, אור פנייך

ילטף את החושך שבי

ימיס את הקרח

שנצבר בתוכי לשכבות

כשאבוא, סוף סוף

למקום השלם,

המשלים, ההולם

שאת

כשאהיה סופסוף

ראויה להיקרא

בתך,

ילדה של אמונה

כשאהיה, סוף כל סוף

בסופה של הדרך

ראויה לתואר עובדת ה'

בתומה של הדרך

אקרא

מאמינה.