בעל הכוחות כולם / תמר אבן

בס"ד

בימים האחרונים אי אפשר שלא להתרגש למול קמפיין התמיכה האדיר בבנימין נתניהו. נכון או לא. מרגש למי שיש לו טיפת לב ורגש זה ודאי. והתופעה הזו גמרה לי להרהורים על הערצה למנהיגים בכלל. על אהבה. אהבה לסלבים. יש כל כך הרבה תחומים של מפורסמים. של קהל. של אהבת קהל. זה מתחיל ממנהיגים של פעם ובודדים מהמנהיגים של היום, ממשיך לזמרים, שחקנים, בדרנים, שדרנים, מפיקי תוכניות יחודיות, דרשנים, קאוצ'רים, מפיצי שיטות פסיכולוגיות, מפיצי תודעה יהודית ואפילו סופרים. וההערצה הזו. העיוורת. שהרבה פעמים אופיינית לנוער. את הילדים שלי אני בטוח אבין גם אם לא אסכים על כל שטות שיעריצו. כי זו לא השטות העכשווית. זה עצם זה שיש את מה. כל אחד מהתחומים הללו מדבר על כישרון אחר. על אומנות אחרת. על משהו אחר להביא לעולם. אז יש את הרגש והשירה, יש את השליטה בתודעה, יש את התחושה שאיתו הכל יהיה בסדר, יש את ההזדהות, יש את השיקוף של מה שקורה, של העם, יש את הסיפוק לרוח, יש את הידע, יש את החידוש, את הכנות, את הנתינה. יש. הרבה פעמים באמת יש בזה. אז קחו את הסלב הכי מעורץ שלכם: אם זה ראש הממשלה לשעבר, אם זה כל זמר אחר. תחשבו עליו רגע. תחשבו על זה שכל אחד בחר מישהו אחר וגם דרג את מידת ההערצה שלו. בואו נחבר את הכל ביחד. זה אפילו לא פסיק, אבל רק לסבר את האוזן. כמה אנחנו בליבינו. בנשמתינו. נשמת האומה אוהבים את בורא עולם. הרבה יותר מככה. הוא נתן לנו את הדמויות כדי לקבל מושג. תחשבו על זה, על המילים: בעל הכוחות כולם. מה זה כוחות? של משילות, תקשורת, כריזמה, מדינאיות, שירה, דיבור, בידור. כל הכוחות. כמה פשוט, ככה נשגב.