ובשופר ייתקע / יהודית ספיר

בסיעתא דשמיא

קולו של השופר שוב נשמע

מזכיר לי ששוב אבדתי.

ששוב אני מחפש

ששוב אני מתחרט

ומחפש היכן אפשר לשנות

לשפר

להשתפר בתוככי עצמי.

מזכיר לי ששוב היצר ערבב אותי

ועבד עלי שאי אפשר להשתנות.

ובאמת-

אפשר כל הזמן לתקן:

בלהיות אני הכי טוב,

בלדעת מי אני

וגם בלחפש...

קולו של השופר מזכיר לי,

שאני עדיין מחפש, ושאני צריך להמשיך לחפש,

עד שאמצא.

את הנקודה הפנימית,

הפנימיות,

החלק א-לוה ממעל שלי.

שאמצא את השינוי הפנימי

שאני עוד יכול לעשות

למרות שעדיין איני מאמין בכוח לשנות.

שעוד אאמין בכוח הזה

לשנות

להשתנות

לתקן.

קולו של השופר מזכיר לי

שגם אם התרחקתי, כמה שהתרחקתי-

ביני לביני-

אני עדיין אני

עם כל הנפילות והעליות

עם כל החסרונות והמעלות

כל השאלות והתשובות

עם ההתרחקויות וההתקרבויות

ההתנתקויות- וההתחברויות...

קולו של השופר מזכיר לי

שגם כשהתרחקתי, כמה שהתרחקתי-

ביני לביני-

אני עדיין אני!