ייבנה המקדש / יהודית ספיר

בס"ד

הוא נישא, מתייצב

בתוכי

ועדיין חרב

ברוחי

גווייתי

המוטלת

עור וגידים

קורמת

מחכה

לרוח חיים

שתנשוב בה

מחדש

ארוכה

הדרך אל האמת

אל בניין

המקדש

האמת

לאמיתה מתחדדת

בתוך נשמתי

המוטלת על חוף

מייחלת

כמהה לה נפשי

ועדי עד

אליך תכסוף

מחכה

לרוח חיים

שתנשוב בי

מחדש

ארוכה

הדרך אל נווך

אך במהרה

עוד ייבנה המקדש

הוא עודנו שם

בתוכי

מתחנן שלעולם

אל תשכחי

ובין האבנים

הדוממות

נופלים פתאום

מסכים וחומות

לפתע רועד

גם ההר

הגיע הזמן

ממש

תמה הדרך

אל האמת

אל נווה

המקדש