לִבִּי זוֹכֵר / רונית אפרתי

בס"ד

בְּלִבִּי צְרוּרָה שִׁירָה זַכָּה

שִׁירַת יַלְדוּת עַזָּה רַכָּה

שִׁירָה צְלוּלָה וַעֲמֻקָּה

וְקוֹל דְּמָמָה דַּקָּה.

לִבִּי זוֹכֵר שֶׁפַע אוֹר

בְּרַק עֵינַיִם

נֶצַח דְּרוֹר

יַלְדֶי פְּרָחִים

כַּנְפֵי צִפּוֹר

כִּנְדֹד הַיּוֹם –

לנודד לַחְזֹר.

אַהֲבָה וְתֹם עַל רוּחַ יָם

הֶמְיָה וְקֶצֶף הַגַּלִּים

קוֹלוֹת שִׂמְחָה נוֹשְׂאִים אִתָּם

יְלָדִים בַּחוֹל בּוֹנִים מִגְדָּלִים.

כְּהֶרֶף עַיִן כְּמוֹ חֲלוֹף

צְעָדִים קְטַנִּים שְׁקוּעִים בַּחוֹף

וְגַל גָּדוֹל שָׁטַף אוֹתָם

צִיֵּר אַדְווֹת בַּחוֹל הַחַם

הֵדֵי צְדָפִים נוֹתְרוּ אֵי שָׁם

וְקוֹל הַיָּם נָדַם.

וּבִשְׁעַת הַדִּמְדּוּמִים

כְּשֶׁהַחֹשֶׁךְ מִתְקָרֵב

שָׂמִים יָדַיִם עַל הַלֵּב

שֶׁלָּעַד נִשְׁאָר אוֹהֵב.

שֶׁתְּדַבֵּר הַנְּשָׁמָה

שֶׁהָאוֹר כָּאן יְנַצֵּחַ

וּמִתּוֹךְ מִדְבַּר שְׁמָמָה

יִתְנַגְּנוּ קוֹלוֹת הַנֶּצַח.

לִבִּי זוֹכֵר טַל אַהֲבָה

שִׁירָה נוֹגַעַת וּשְׁלֵוָה

שִׁירָה צְלוּלָה וַעֲמֻקָּה

וְקוֹל דְּמָמָה דַּקָּה.