לכל זמן ועט: האדם שדה / דבורי, אהבתן? מוזמנות להצביע ולהשפיע באמצעות לייקים ותגובות!
בס"ד
פקעות מתגוללות
על קרקע
חשופה
וריח חריף
של כלום
רגבי אדמה
יבשים ממחנק
מתייסרים
המניע עלום
ותלמים נחרצים
אדמה חרבה
רוח חמה
מצחקת
יובש עצוב
ורגל גסה
עפר לעפר
מהדקת
ואין בשדה
לא צל
ולא מים
ואין בו
תכונה
מעליו רק
שמיים
נטוש
ובודד
ולבד ולבד
לא תיגע
בו יד
ונפשו כבר
כמהה
לחיים מפכים
פלשבקים בזיכרונו
מימים מתוקים
זמנים שהיה
מוקף וחשוב
ורטוב
ואהוב.
מה היום?
היום הוא
רקוב
הוא מנביט
החלטה
שצומחת ביזע
לא לגדל
לעולם
להפסיק להחיות
לעצור מלחיות
כך הוא ינקום
בכולם
ולו רק
ידע
שבבית יושב
אחד
המתגעגע
עד כלות
הנפש.
ושמיטה
לו רק
ידע
שעוד תבוא
שנה חדשה
ואוווו איזה שיר מיוחד!!
ומפתיע!!!
נהניתי ממש מהקריאה, מההשאלה לאדמה, למה שהיא מרגישה, הגעגוע לפעם ומה שיש היום, ממש מוחשי כזה, ומובן מאד, קל להתחבר להרגשה. לאוירה. והסוף פשוט מפתיע ברמות, על השמיטה. מקפיץ את השיר במאה דרגות מעל. באמת!!
נותן כזה להיעצר בבום, ולראות מה פיספסתי בדרך שרק עכשיו קלטתי את זה😉 ואהבתי את הבית אחד לפני האחרון על האיכר. (אם הבנתי נכון...)
צריך לפרסם את זה בפרוספקטים של שמיטה זה ממש חזק!! ומביא הרבה צדדים, האדמה, האיכר, החיים שלנו ומה שזה מסמל.
אלופה שאתת!!!
וואו דבורי כל פעם את מפתיעה מחדש עם הכתיבה שלך! איזה עומק!
כתוב כל כך ציורי ומלא דימויים.קולח וכתוב נפלא.מענין לקרא.ממש מוכשרת
אבהלה ואימלה איזה שיר!!!!!!!!!!!!!
דבורי- את מוכשרת בליגהההההההה ואני לא סתם אומרת!!!!!!
כישרון אדיר מה שאת מעלה.
איזו כתיבה. כמה עומק!!!!!!!!!!!!!!!! שיחקת אותה. אהבתי והתחברתי ברמות!!!💝💝💝
ואווו איך אני אוהבת את הכתיבה שלך
מוכשרת אחת!!