לכל זמן ועט: מילים שרציתי שתאמר/ מיכל רובינזון אהבתן? מוזמנות להצביע ולהשפיע באמצעות לייקים ותגובות!
בס"ד
אל תלך עדיין,
מוקדם
עוד לא הספקת לשתות קפה
עוד לא הספקנו לדבר,
על מה שהיה
ומה שיהיה
אל תלך, כבר מאוחר
תישאר לישון
מחר נקום בבוקר,
עם אור ראשון
תספר לי על החיים שעוברים עליך
איך שלאט לאט הכל נהפך לשגרה
אל תפחד, אמא שלך לא תדאג
אני בטוחה שהיא דווקא תהיה מרוצה
אל תלך עדיין, פשוט לא
כי לא הספקת לספר לי איך גדלת,
ואיך הזמן עושה את שלו
איך הכל עובר,
איך סיימת את הלימודים בבית הספר
ונהיית חייל
ושכל זה בכלל לא היה קל
תספר לי איך מצאת לך אישה
חכמה וטובה ורגישה
ואיך נולדו לך שלושה ילדים
ואיזה דבר זה, שאתה רק ממצמץ
והחיים עוברים
ושטוב לך בעבודה, כי אתה אוהב את מה שאתה עושה
ושבסך הכל החיים טובים
ואתה מרוצה
אל תלך, תעשה לי טובה
כי איך אוכל לספר לילדים שלי בעצמי
איך אוכל להסביר
שכל כך מוקדם הלכת, וזה היה כל כך מהיר
ולא הספקת אפילו להיפרד
מהאישה, העבודה והילדים
שבכלל אף פעם לא היו
ולא יהיו קיימים?
מה זה????????????????????????????????
לקרוא את השיר ואח"כ את התגובות אתן מרגשות!!!!!
איזה כתיבה.. שיוווווווהווו כל מילה רק תגרע מה זה הרגש הזה??????????!!!!!!!!!!!!
ובכלל הרקע שלו....
איזה תותחית את מוכשרת ברמות
הזזת לי משהו בלב!!!!!!!!!!!!!!
המון הצלחות..!!!!!!!!!!
צעירה צעירה אבל כותבת כמו סופרת מיומנת...
מיכל יקרה ומדהימה התרגשתי מאוד לקרוא את השיר וגם את הרקע שמאחוריו, הכאב שלך כל כך נגע בי והאופן שבו הבעת אותו מהמם, הכתיבה שלך כל כך יפה ובוגרת.. תודה רבה על השיתוף❤
כמה רגש ועומק... "איך שלאט לאט הכל נהפך לשגרה"... כאילו קרה משהו שעצר את העולם, אבל בעולם מתוקן הוא עבר והמשכתם הלאה... והשימוש המרובה בפסיקים, כאילו הכותבת רק רוצה שהעולם הדמיוני הזה יימשך ולא ייגמר. תודה על יצירה מופלאה.
אוף. למה אני עם דמעות.
רק התחלתי לקרוא ועלו לי הדמעות.
אוי החסר הזה. וכל מה שהוא יכול היה להיות והוא לא.
ואיך כל השיר יש את ההתלבטות אם המציאות היפה הזאת קוראת או לא ובסוף מתנפצים.
כואב ממש.
הצלחת לבטא בכמה שורות אובדן וכאב כ"כ גדולים. (עובדה שהרגשתי שזה כ"כ טלטל אותי...)
ולדעת להעריך את החיים שלנו. על כל נשימה ונשמה.
אוהבת אותך! נותנת לך חיבוק ענק, נשמה!!