'מי שמרחם על אכזרים...' / מאמר מאת שיר מרציאנו
עודכן: 15 במאי 2021
יושבת עם הגדולה שלי (4.5) ומקריאה לה מספר 'גיבורי העם שלנו' את הסיפור על דבורה הנביאה.
תוך כדי הקריאה של הסיפור עוברת לי מחשבה אם זה לא אכזרי הצורה שיעל הרגה את סיסרא ואיך יכלה פיזית לעשות את זה..
ורגע אחר כך אני מבינה כמה התקשורת 'הנאורה' עיוותה לנו כל היגיון במחשבה.
ואז כתוב משפט שסידר לי ההגיון חזרה למקומו הבריא- 'באותם רגעים חשבה על האיש האכזרי שישן באוהל שלה. כמה נשים בכו כאשר הרג את בניהן! כמה ילדים השאיר יתומים!...'
הסיפור מסתיים בכך שבעקבות הניצחון הגדול לא העזו אויבי ישראל להציק לבני ישראל במשך 40 שנה! (ולא שנה אחת בין סבב לסבב)
וזה כל כך התקשר לי למה שקרה אתמול בלילה באולפן של כאן חדשות, ומה ששירית אביטן כהן אמרה ועשתה, ובעיקר המילים שלה שהדהדו- 'איבדתם את הרחמנות הבסיסית כלפי בני עמנו'. אני ראיתי את הדברים בשידור חי, וממש הרגשתי כאילו שאני שם במקומה. היה צריך להיות כמעט לא אנושי עד כדי אכזרי כדי לא להזדהות. המשפט שאמרה היה בעל משמעות כפולה, כי גם כלפי הרגשות הקשים שחוותה שם באולפן נראה שלא הייתה לשאר המשתתפים חמלה או רחמנות. לחלק בכלל לא, ולחלק לא מספיק.
או במילים אחרות-
'מי שמרחם על אכזרים, סופו שיתאכזר לרחמנים'.
שיר מרציאנו
קישור למאמרים נוספים של שיר בטוויטר:
תגובות