מיזם חדש לנערות באתר! אתגר הכתיבה של יוצרות אור, אל תפספסי...

היי חברות:)

שמחה לפתוח אתכן את המיזם הבא.

כל כמה זמן אעלה לכאן סיפור שייקטע באמצע. כל אחת תנסה להמשיך את הסיפור בצורה הכי מעניינת/מקורית/מרגשת שהיא יכולה.

הקטע הזוכה יזכה לפרסום וראיון קצר. ואולי בסוף עוד נוציא ספר מהסיפורים של כולנו?:)

מחכה ממש לסיפור שלך! במייל: chanyc770@gmail.com

חני. 

והנה הסיפור הראשון...

ב"ה

"דן" טפיחה ארוכה וכואבת מונחתת על כתפיו. הוא מחייך. "אולי די עם זה גיא? זה יותר נורא מבחדר חקירות" ההומור שלהם צבוע בשחור. של מתקני כליאה של השב"כ.

"אז זה התיק הבא שלך" גיא מנחית לו קלסר עמוס בניירת. "בחורה בת חמש עשרה, מעל-אל-חסין, הועברה בגבול באמבולנס, ורגע לפני שהורידו אותה גילו אצלה את זה" גיא מוציא מטען קטן, מנוטרל.

דן מוטרד. "אז איך היא עלתה על האמבולנס?" "אה זה שטויות, ביימה איזה משהו. סומך עליך, גבר"

הגבר שוקע בקריאת המסמך ורגע אחרי זה פוסע בצעד בטוח אל חדר חקירות 347. יום עבודה נוסף מתחיל.

"דן!" הוא מפנה ראשו אחורה.

"בהצלחה אחי!", גיא.

"תודה!"

***

הוא נכנס אל החדר, גבו מורם וקפה מהביל עם ניחוח חזק בידו. הוא שונא קפה על הבוקר אבל זה חלק מהחזות שהוא ישדר עכשיו לעבריינית הצעירה.

העבריינית ישנה. הוא תופח בראשה והיא מתעוררת בבהלה, משירה אליו מבט תם, מבוהל.

"מה שמך?"

"חומדין חוסיין" היא משיבה. מבטה מבוהל, כשל תינוק פגוע. לרגע קט הוא מרחם עליה ובמשנהו חוזר להיות החוקר הקשוח.

במשך שעה הוא חוקר אותה מסתובב סחור סחור ואז הוא מגיע לנקודה. "למה פינו אותך באמבולנס?"

"אני רגישה לפול, ובמסיבת הנישואין של אבי הגישו פול, מהרגע שאני אוכלת פול אני חייבת לקבל זריקה במיידי תוך פחות משעה" היא עונה לו בערבית צחה.

הוא מרגיש סחרור בכל האיברים שלו, ורגע אחרי זה הוא יוצא מהחדר, שולח בה מבט מצמית.

***

"דן?" הוא יודע שהוא נתפס בקללתו. "אתה אמור להיות עכשיו בחקירה!" כך גיא.

"נכון" הוא משיב רפות. "נו?"

"אני לא יכול גיא. ה-הבחורה הזאת היא- היא אחותי."

המשך יבוא...

מחכות לך:)