משימת ההתבוננות החודשית - תודה על הקרשים / מיכל מאיר
בס"ד

ככה זה כשחותרים בתוך הסערה,
ועולם כמנהגו שואג.
ככה זה כשחוזרים מדרך ארוכה,
והפחד עדיין לועג.
ככה גדלים ונהיים לוחמים,
כאלה שאצלם האוצר בקרשים.
ככה גדלים ולומדים להתגלות,
לומדים לגלות את היופי בקטנות.
תודה עלי, על הדרך.
תודה שיש לי אותך איתי,
תודה גם,
שאני לא היא והוא והם...
ואני - אני.




כל כך יפה.הסוף מפתיע אהבתי עולם כמנהגו שואג
אהבתי את הסוף!!!!
מיוחד!
או בעצם: מיוחדת.
מיכל השיר שלך מרגש.אהבתי את הסגנון המיוחד