לכל זמן ועט - חצי הגמר: מסלול הזהב - עדיין במרפסת / שרית מטרי

בס"ד

השיר מתאר חברה של דמות החולמת חלומות גדולים מידי, וכל פעם החברה מורידה אותה מהחלומות כדי שהיא לא תישבר שתראה את המציאות. לבסוף, החברה מבינה שלפעמים לא כדאי להוריד ולייאש מחלום, אלא עדיף לתת לה לגדול ולהתמודד עם אי ההגשמה הכואבת לבד.

אני הדמות החולמת, שחברה שלי הייתה מורידה אותי. וכעסתי עליה, רציתי יום אחד להבין למה היא עושה לי זה, להבין את נקודת המבט שלה, וניסיתי לכתוב כאילו אני במקום שלה שאומרת זאת מדאגה.

הוא שיר של תהליך, שיר של חלום וכאב, שיר שמבחינתי-הוא אני.

תגידי, מה את מחפשת

חולמת, את מה שלא יקרה

אני רואה אותך עדיין במרפסת

והלב שלי נשבר בלי שירצה

מה מצאת שם?

העולם הזה

הוא ערש חלומות,

אבל בסוף בא הבוקר,

אל תשכחי

לא לעוף מדי רחוק,

תהיי עם המציאות בקשר.

תרדי כבר מלמעלה

מכל האשליות

אז למה את כועסת?

אני בסך הכל דואגת

שלא תישברי

אחרי שהכל יתנפץ...

פזמון:

תחלמי,

וכל העולם פתוח לפנייך,

תתפסי עוד חלומות בין שתי ידייך,

רק תני לי לתפוס לך ת'ידיים

אחרי שהם ילכו, לארץ נעלמת,

ובאמת,

שתסתכלי לי בלי לברוח בעיניים,

לא חתכתי לך את הכנפיים,

רק רציתי שתטוסי קרוב, להיות איתך

לפני שאת ננעלת...

זורעת חלומות,

מסתירה באדמות,

תני להם לגדול אצלי

לאט אבל בטוח,

לוחשת בלילות,

עוד סוד אל הרוח,

מה מצאת בה

שאין בי?

סיום:

את יודעת הכל בא מאהבה,

לתפוס לך את הלב שלא ייפול,

אז בלי אשמה, כי לא באתי למלחמה

- אבל אולי זה הדרך לגדול,

קצת לחכות,

עוד לבכות,

במרפסת - -

בחזרה לעמוד הבלוג של התחרות: