על אלה אני בוכייה / יהודית ספיר

בס"ד

על אלה אני בוכייה

וגם כשדמעותיי

נטפו בדרך

על תואנה אחרת

על כל עילה וסיבה

שהן מתלאות הדרך-

הרי שכל הנחלים

אל הים נשפכים

וים הדמעות

מלא ומלוח

עד לבלי יכולת להכיל

לשאת את הכאב

וכל טיפה וטיפה

כל דמעה ודמעה

שיש בו

הכל מצער

הגלות והחורבן

וצער השכינה

וכאב העם

וגם אם בדרך

זולגות דמעותיי

על לא דבר

נוטפות על לחיים

בתואנה שהיא אחרת

וסיבה שהיא תירוץ-

הרי הכל

מצער הגלות

וכאב העם

באין להם מקדש.