קדושה אני מבקשת / יהודית ספיראלה מיה אפרתי16 במרץ 2021זמן קריאה 1 דקותבסיעתא דשמיאהוא עטוף טלית שכולה תכלתופתילותיה ארוכות כאורך הגלותוכשאני מנסה להתקרב אל פניוהוא עוטה עליהן מסכת סידורכמו מנסה ללגלג על הבור השחורשל האמת הכמו אפילה שבתוכי שוכןשכן, על פניי הדומעות, המיוזעותמכסה סידור כמעט זההואני מנסה לנחש אילו שטויותמסתתרות בין דפי סידורואולי התפילות שם מיועדות לערבי פסחיםלזמנים שבהם תפקידי הוא אחר מלהתפללואולי בכלל כל הדפים שלו, כולם ריקיםהוא לא חושף בפניי את פניושוודאי מלאות בצלקות אופלאבל שנינו כבר יודעים את כל האמיתותואני כבר לא מעזה לשקר לווגם הוא כבר כמעט לא מסתיר ממני את כוונותיו הזמומותואני שואלת אותו, מה הוא רוצה מחייהוא מביט עמוק אל עיניי, ועונה:אני רוצה להכשילך, להפילך,ולייאשך בבור ייאוש עמוק.מה את רוצה ממני, הוא שואללמה את נלחמת, ומה מטרתך?אני מנסה לענות, לתרץ, כבר רוצה לחשוף הכל,מחשבותיי גלויות לעיניו הרושפות.חושבת, אולי רצוני הוא להסיר מסיכהלומר: הנה אני, כולי, בענווהבשדה הקרב הבוער, כשאדם מסתערמרפה לרגע, מהרהר: אולי הייעוד הוא אחר?וכשאני נלחמת, בטוחה,מילה אחת אותי מנחההרצון שלי במערכה...פתאום כשעומדת מולךזה הוא משפט הפתיחהקדושה אני מבקשת.ובשדה קרב בוערהייעוד מתבררכשאני נלחמת, בטוחהלוחשת הבטחהקדושהאני מבקשת."איני חפץ במאומה איני רוצה בגן העדן שלךאיני רוצה בעולם הבא שלך כי אם אותך לבד"(אדמו"ר הזקן)
תגובות