רונית אפרתי | איך יתכן שבני אדם
מה היה שם דם כים והפעם בלי אשם שומרים על הקיים. לא רצינו בקרבות אך האויר המזוהם הטירוף, התועבות שראו עיניים שם איך יתכן שבני אדם... ארץ דם זבה אך לא משה התקוה הפורטת על הלב הנוטף דמעות כאב על אחיו האהובים האבודים הרועדים אין שקט ואין הס השבויים בידי חמס איך יתכן שבני אדם... והעם בדמעותיו מתבוסס בדם אחיו הזועקים מן האדמה מה עשיתם ועל מה. וקוראים מן המרומים קולות של מלאכים המזכירים את התכלית את מה שבאנו להגיד ויש אי שם בין עננים ניגון תקווה נמשך לאור באחדות ואהבה נתאחד ונעבור. מה היה שם דם כים והפעם אין אשם מול החלום המתנפץ גם הנפש יש לה קץ ויש סוף לעלילה אבל הוא רק התחלה
וואו.💔