אני רוצה פרח - מאד רוצה, ממש. לכולם יש פרחים ססגוניים יפים, חברות שלי מקבלות כל יום פרח כזה, אני רוצה פרח, יפה, עם עלי כותרת ורודים, קטיפתיים, פרח שהוא שלי, פרח עם ריח נהדר!
אני צריכה פרח, בוודאות, אני חשה בחסרונו, אם יהיה לי פרח כזה חלומי, הוא ייתן לי שמחה, הוא יביא לי אור לחיים, הוא ייתן לי חום ואהבה, אני מחכה שהיקרים לי יתנו לי פרח כזה..
אולי היום זה יקרה... חיכיתי כבר שנים שייתנו לי פרח כזה אמיתי, לא מפלסטיק, לא מעוך וחסר חיים, פרח יפה ססגוני, שאקבל במאור פנים ולא שיזרקו לי אותו כלאחר יד...
היא עברה לידי, היה לה חיוך על הפנים, והייתי בטוחה שהיא הולכת להעניק לי כזה פרח...
אני מחכה ומצפה, חסר לי, אני ממש משתוקקת לקבל פרח כזה אני מביטה עליה מתקרבת, הראש שלי הסתובב אחריה היא מתרחקת... ולא, היא לא נתנה לי פרח, רציתי לכעוס, רציתי לצעוק -
למה? למה רק לי אין פרח כזה יפה? ואני צריכה, כמו כולם! אני צריכה פרח כזה!
זה דבר בסיסי, זה מגיע לי בהחלט, וחסר לי, חסר כל כך...
חולמת על פרח יפה ססגוני, על ערוגות ערוגות של פרחים ואני יכולה לקטוף את כולם...
וואי, הכל שלי? איזה שמחה! איזה אושר! תודה! תודה ה'!
ושוב מתעוררת אל המציאות, אל החסר, אל הדרוש השלמה, אל המציאות הכואבת שאין מי שייתן לי פרח...
הן שאיפותי טובות הן – לגדול, לפרוח, להתפתח!
והפרח הזה כל כך דרוש לי בדרכי... לו רק היה... לו רק היית נותנת לי כזה פרח הייתי מאושרת,
לא חשבו עלי, לא אכפת ממני, לא נתנו לי – למרות שמגיע לי, לא העצימו אותי, לא טיפחו אותי, לא הייתי מספיק חשובה, לא הביעו כלפיי מספיק אהבה, לא דאגו לי, לא התמסרו אלי, לא האמינו בי, לא ראו אותי, לא שמחו בהתפתחות שלי, לא שמו לב אל הצרכים שלי. לא... לא... לא...
תתני פרח...
מה?!
כן. תתני...
נכון, לא קיבלת פרח, אבל את יכולה לעלות שלב, אל תתקעי...
נתתי פרח, נתתי פרח למי שלא נתן לי... למי שבגללו כאבתי הרבה שנים, נתתי לו פרח יפה, עם עלי כותרת ורודים, קטיפתיים, פרח עם ריח נהדר, פרח חלומי ומלא חיים!
נתתי לו את הפרח במאור פנים, בלב רחב פתוח ואוהב..
נתתי לו בלב שלם!
סוף סוף החזקתי ביד את הפרח החלומי שלי את הפרח היפה הזה, על מנת לתת...
ויש לי פרח! יש לי פרח בלב! פרח יפה שנותן לי שמחה, משמעות, אור, חום ואהבה! חיים!!!!
פרח אמיתי, פרח של אהבה, של בגרות, פרח של התקרבות...
וואו בת עין!!! זה מדהים. איך זה נגע בי..💓