שרביט לשפתיים / שירה בדרסון

בס"ד

היי את שמנסה

אני פה מחכה

קוראים לי נשמה, ואני באה.

כשאת ביחד עם כולם

זה ממש לא לעניין

ששומעים את כל השאר, פי כמה.

ראיתי ברחוב

אנשים לרוב

שלא מבינים איך, ולמה.

הפה שלהם נסגר

אזל בו החמצן

המנגינה שלהם לפתע, צמה.

קיטפי לך מקום בעולם,

הוא מזמן כבר יבש וצמא לך.

השקי את הטוב, תני לך לגדול,

מלאכים ללא הרף בוטחים בך.

בואי להבין, להכיל

אני אבוא אליך כמו איזה צליל

שיגיל ויגדיל, אותך יוביל

את גופך יפשיר.

בואי, חבקי אותך באהבה

כל אחת שרק רוצה, יכולה.

הרשי לחלום לזהור בך

קחי איזה צליל שכבר יש לך

איתו תדלגי

אל כל מה שבוער בך, תעשי.

לכי לרקוד, צאי במחול

תיצרי לך לב, ושיר

נגני כשלונות, פירטי במכחול

ליבך אז ינשים ויעיר.

וגם אם לילות תחפשי

אחר אור נוגה, בהיר

מנגינות ומילים כמו שלך

אין גם בקצה העיר.

תני לשפתיים להיות השרביט

שימי לך כתר למשול.

את איתנו,

גם בשקט הצר.

תיהי מי שאת

זה לא מאוחר.

בתוכך נבראים קסמים וצלילים

יצירות בגוונים מלטפים.

תני לשפתיים שרביט להיות

כל אותם האוצרות

שליבך חיש השמיע

בכאילו לבד

השקט צרח

ליבך אז זרח

היה פה שלם, מיוחד.

כשתבוא שוב סופה

הגלים יכסו

השמש תשקע, מהצד

גבורתך תעמוד

תשירי כבוד

האהבה רק תפרח

לעד.