לוקחת לי תנועה של ריקוד. פעם שמעתי שהריקוד הזה הוא סוג של צעד תימני... לי זה נראה יותר על גבול האפריקאי-חסידי... לא חשוב.
ניסיתם את זה פעם? שני צעדים קדימה-שנים אחורה. אבל בסוף אתה אף פעם לא נשאר באותו מקום. בסוף אתה מגלה שהתקדמת, שהשתנית. שהתחלת את התפילה בקצה השני של החדר...
ועכשיו שוב עוצמת עיניים, מנסה לקבל את הווייתו אל תוכי. לקבל עליי עול מלכותו יתברך.
וכמה הפרעות ובלבולים ומסיחים ומסכים יש. כמה דברים שמסיטים את המחשבה אל מחוץ לעולם האצילות, אל עולם הדמיונות והתאוות. וכמה שקר ורוע ורשע וגועל-נפש... ברור שחייבים לחשוב ש"השיבה שופטינו כבראשונה" על הלשון הרע העסיסי של הבוקר... "ולמלשינים אל תהי תקווה". וכל המינים כרגע יאבדו. וכל האויבים מבחוץ ומבפנים ישמדו ויכרתו ויתכלו ויאבדו. ויעלמו בים של מחשבות ושל רגשות של קדושה. של אהבת ה' שעוד בוערת בי. ניצוץ גחלת מהתפילה של קודם, שהייתה דומה יותר לריקוד. להצגה?
לא נורא, אני מנחמת אותי. הוא אוהב אותך ככה, עם הכל. וקונה הכל... J
ועכשיו שוב עוצמת עיניים, מנסה להכנע ולהתדבק בו כמו קודם. ולהישרף בבעירה העזה של אהבתו! שארגיש אותו. שאבער אליו. שהתנועה הלוהטת הזו תבקע מתוכי- קדימה אחורה ימינה שמאלה סיבוב למעלה למטה נפנוף בידים ושוב קדימה ואחורה... שזה יהיה מבפנים- החוצה. יתפרץ ממני, בדיוק כמו שמתפרצת ממני קפיצה לגובה כשאני מתלהבת ממשהו משמח... (לא תפילה...)
אז עכשיו אני פוקחת עיניים. ומפסיקה להתנועע. ומפסיקה למלמל. ועכשיו רק מקשיבה פנימה. מניחה יד על הלב, ומאזינה. הרב קוק אומר שהנשמה מתפללת כל הזמן. רק צריך לשמוע אותה.
ואם לא עובד- אז אני מנסה לפחות מבחוץ, מהגוף. הנשמה כבר תתחבר מאליה. הלב והמוח איכשהו יזמו בסוף. ו"כל עצמותי תאמרנה..."
תגובות