
אדם למען מישהו
״אני ממהרת״ היא רטנה באוזניי, ואולי אפילו בצדק. ״גם אני״ החזרתי לה באותו המטבע, גורמת לה להשתתק בהפתעה.
״יש לך כמה דקות פנויות?״ שאלתי אותה בנדיבות לב. היא היססה. מתביישת להודות שיש לה גם יותר מזה.
ככה זה עובד, מי שמתלוננת מעריכים אותה יותר. מי שמתריסה נחשבת מהצמרת. מי שיודעת למצוא את החסר בכל דבר מושלם היא אחת שצריך להרשים, לא?
״אולי״ לבסוף היא בוחרת בפשרה שמוצאת חן בעיניה.
פירטתי לה את התקנון וההסכמים החתומים, מתעכבת על הסעיפים הבעייתיים, אלו שצריכים רענון. שדורשים התעמקות בדקויות.
״עכשיו זה מובן?״ שאלתי אותה בטון חומל, אכפתי.
״כן, תודה״. היא ענתה בהשפלת מבט. בניגוד גמור לרושם הראשוני שניסתה ליצור.
ואולי ככה זה. אנשים מרגישים שאף אחד לא רואה אותם, אז הם צריכים לצעוק בקולי קולות. ואולי לפעמים אף אחד לא שם לב שקשה להם, אז הם דואגים לפרסם את המרירות שלהם בכל מקום.
ואולי אנשים מפחדים לאבד את היקר להם. בין אם זה אדם, חפץ או משמעות. כמו הרגשה של אמון. והידיעה שניתן לסמוך על אחרים בלי לחשוש שהם ישתמשו בזה לרעה.
מיהרתי גם אני, אל העתיד. אל הלא נודע.
שמחה על שהצלחתי להיות אדם למען מישהו.
—-
לרכישת הספר שלי:




וואי זה מיוחד,
מתומצת בדיוק בכדי שזה יגע בלב ויניע❤️
ואיזו התבוננות יפה:)
את וואו🥹 כל כך נוגעת בי תמיד❤️
זה מהמם! תודה על זה🙏