הסדנא "הניצוץ" נועדה להעביר אותך תהליך אישי ולגלות לך את האור המיוחד שטמון בנשמתך. בסיום הסדנא, בעזרת הבורא, תהיי מחוברת יותר למי שאת, ותוכלי ממקום טהור ומתוק זה, להאיר את אורך אל הסביבה ולעשות את השליחות המיוחדת שלך.
הסדנא תכלול, בלי נדר:
*מקורות מלויים בהסבר על אודות המקור הנשמתי שמפעם בקרבך- "נר ה' נשמת אדם".
*תרגילי התבוננות פנימית.
*סיפורים קצרים שיעזרו לך להפנים את עוצמת הדברים.
*שני שירים בנושא.
מפגש ראשון-במקור שלי אני טוב גמור
תרגיל:
(רצוי לבצע את התרגילים בכתב, ואף להקדיש להם מקום מיוחד בפנקס/ מחברת)
* חשבי על שתים או שלוש תכונות טובות שלך, שמייחדות אותך.
* בחרי אחת מתוך התכונות שמצאת.
* כתבי חמש דרכים שבהן תכונה זו באה לידי ביטוי. (אלו יכולים להיות מעשים או אמירות שלך, ואפילו תחושות שבאות לך בעקבות התכונה המיוחדת שלך.)
*חשבי על חמישה כשרונות שלך (אלו יכולים להיות כל הדברים שבהם את מצטיינת במיוחד, כשרונות אנושיים כמו הבנה, הכלה, הקשבה. כמובן כשרונות אומנותיים, או דברים אחרים שאת רואה בעצמך שעשויים לעזור לך או לסביבתך בעצם היותם {כגון ראיה חיובית})
* כתבי חמש תכונות לא טובות שלך, ונסי לחשוב: מהו המקור של כל התכונות שכתבת? האם המקור של התכונות החיוביות ושל הדברים השליליים הוא אותו מקור?
מן המקורות:
הרב קוק זצ"ל כותב: "התשובה הראשית, שהיא מאירה את המחשכים מיד, היא שישוב האדם אל עצמו, אל שורש נשמתו, ומיד ישוב אל האלוקים, אל נשמת כל הנשמות, וילך ויצעד הלאה מעלה מעלה בקדושה ובטהרה".
(אורות התשובה ט"ו, י')
כשאני באה לתשובה. לפעמים אני רוצה להפוך את כל העולם. לתקן את כל האנושות... אבל צריך לזכור: ברגע שאתקרב אל עצמי, שאהיה אני, שאתקן את עצמי-- אצליח להתקרב אל ה' שבתוכי, ואז גם אל התגלותו בעולם כולו. לתקן את אישיותי- ואז גם את סביבתי. ואיך עושים את זה?
הרב יהושע שפירא מסביר שהרבה פעמים האדם בא לעשות תשובה, ואז הוא עושה חשבון נפש על מעשיו ומגלה הרבה דברים לא מאוד נעימים... חטאתי, עשיתי מעשים לא טובים- וכל כולי מלא עוונות... אני רוצה לתקן, אבל המחשבה על כל מה שניסיתי לשפר ולא הצלחתי- מחלישה אותי. הרי גם בשנה שעברה רציתי, אז אולי אני בכלל לא מסוגלת... המחשבה הזו (שבטעות קוראים לה "תשובה") –היא לא נכונה, כי היא לא מביאה אותי לשום מקום. התמקדנו במעשים, שיש להם חשיבות- אבל הם לא הבסיס. הבסיס הוא האישיות שלי, והיא המדד. ולכן קודם עלי לברר: מי אני? היחס כאן הוא לאני עצמי, בלי קשר למעשים שלי.
הראי"ה קוק כותב על הבירור הזה, שבא מתוך היכרות עם האני הפנימי, שאפשר לראות אותו מתגלה בהרגשה שיש לנו אחרי עשיית מעשה שלילי:
"טבע הנפש האנושית הוא ללכת בדרך ישרה, וכשסר מן הדרך, כשנפל בחטא, אם נפשו עדיין לא נשחתה לגמרי - הרי החוש הזה של הישרות מדאיב את לבבו והוא מתמוגג מכאב, והוא מזדרז לשוב לתקן את המעוות, עד אשר ירגיש כי נמחה חטאו."
(אורות התשובה פרק א')
-אם אני מתוסכלת ממעשים לא טובים שעשיתי- כנראה שהם לא באמת מבטאים את האישיות שלי. הטבע האמיתי שלי הוא עשיית מעשים שמבטאים את הטוב ומחוברים אליו. ההוכחה לכך היא שכאשר אני נופלת ועושה מעשה שאינו רצון ה'- לא נעים לי עם זה. לפעמים יש לי צער עמוק וחרטה על המעשה, ולפעמים בהתחלה אני ארגיש עם זה טוב וכיף- אבל אחר כך יעבור זמן ומה שישאר לי בפנים זו הרגשת ריקנות ואפסיות בעקבות החטא. כל זה מורה על כך שהחטא אינו טבעי לי. הכמיהה שלי היא לעשות טוב, כי אני רוצה להיות מחוברת אל הטוב. זוהי בעצם התשובה אל עצמי- אל עצם הנשמה שלי. המקור שלי- ששם אני טוב גמור.
אדמו"ר הזקן בספר התניא מספר לנו קצת יותר על המקור הזה:
"ונפש השנית בישראל היא חלק אלוה ממעל ממש כמ"ש ויפח באפיו נשמת חיים ואתה נפחת בי וכמ"ש בזוהר מאן דנפח מתוכיה נפח פי' מתוכיותו ומפנימיותו שתוכיות ופנימיות החיות שבאדם מוציא בנפיחתו בכח: כך עד"מ נשמות ישראל עלו במחשבה כדכתיב בני בכורי ישראל בנים אתם לה' אלהיכם"
(תניא פרק ב')
-בתוך כל יהודי ויהודיה יש את הנפש האלוקית- חלק מהקדוש ברוך הוא. ובמקור שלי זה הדבר היחיד שקיים. היא האמת הפנימית שלנו, זה "עצמי" האמיתי.
רבי נחמן מברסלב מלמד אותנו איך מגלים בתוכנו את הטוב הזה:
"ואפילו כשמתחיל להסתכל בעצמו ורואה שאין בו שום טוב, והוא מלא חטאים, ורוצה הבעל דבר להפילו על ידי זה בעצבות ומרה שחורה, חס ושלום, אף-על-פי-כן אסור לו לפול מזה, רק צריך לחפש ולמצוא בעצמו איזה מעט טוב, כי איך אפשר שלא עשה מימיו איזה מצוה או דבר טוב... איך אפשר שלא יהיה באותה המצוה והדבר שבקדושה איזה מעט טוב, כי על כל פנים איך שהוא, על-כל-פנים היה איזה נקודה טובה בהמצוה והדבר טוב שעשה, כי צריך האדם לחפש ולבקש למצוא בעצמו איזה מעט טוב, כדי להחיות את עצמו, ולבוא לידי שמחה כנ"ל, ועל ידי זה שמחפש ומוצא בעצמו עדין מעט טוב. על-ידי-זה הוא יוצא באמת מכף חובה לכף זכות ויוכל לשוב בתשובה, בבחינת "ועוד מעט ואין רשע והתבוננת על מקומו ואיננו" כנ"ל, הינו כמו שצריכין לדון אחרים לכף זכות אפילו את הרשעים ולמצוא בהם איזה נקודות טובות. ועל-ידי-זה מוציאין אותם באמת מכף חובה לכף זכות, ...כמו כן הוא אצל האדם בעצמו, שצריך לדון את עצמו לכף זכות, ולמצוא בעצמו איזה נקודה טובה עדין, כדי לחזק את עצמו שלא יפול לגמרי, חס ושלום, רק אדרבא יחיה את עצמו, וישמח את נפשו במעט הטוב שמוצא בעצמו, דהיינו מה שזכה לעשות מימיו איזה מצוה או איזה דבר טוב, וכמו כן צריך לחפש עוד, למצוא בעצמו עוד איזה דבר טוב, ואף שגם אותו הדבר הטוב הוא גם-כן מעורב בפסולת הרבה, עם כל זה יוציא משם גם-כן איזה נקודה טובה.
(ליקוטי מוהר"ן תורה רפ"ב)
הרב יהושע שפירא ממשיך את הביאור שלו על נושא התשובה, (ההסבר שפתחנו בו) ולאחר הציטוט מרבי נחמן (בתורה הנ"ל) כותב:
"גילוי הטוב הפנימי האישי הוא זה שמאפשר לערוך הכרות מחודשת עם ה'. על ידי שמוצאים עוד מעט טוב... הפגישה עם עצמת הטוב המהדהד בנפש מביאה להכיר בו כמכריע, לא רק את האישיות הפרטית לטובה, כי אם את המציאות כולה.."
בסיום ההסבר הוא אומר:
"התשובה אל הטוב שבנו, ויותר מכך אל טוב ה', היא (עיקר תשובת אלול והיא) החלק העמוק והמענג של התשובה. לגלות נקודה אמיתית של טוב שתחיה את האישיות כולה... רק על ידה מתאפשרת הבאת המעשים אל תיקונם השלם."
("מעט טוב" עמודים 30-31)
-זו הדרך לשוב בתשובה! ועל ידי זה זוכים לתקן גם את הדברים הלא טובים- על ידי ראיית הטוב שבנו, ואפילו הטוב שנמצא בתוך הרע! כי במקור- הכל זה טוב גמור, וגם מאחורי הדברים הלא טובים- עומד טוב!
בהמשך של "אורות התשובה", הרב קוק עוזר לנו לברר את הטוב הזה:
"צריך לברר את הטוב הנמצא בעומק הרע ולחזק אותו- כאותו הכח עצמו שבורחים מן הרע, כדי שתהיה התשובה כח פועל לטובה, המהפכת ממש את כל הזדונות לזכויות."
(אורות התשובה פרק ט', ה')
-הראי"ה בעצם אומר שעל ידי זה זוכים ש"זדונות נעשים לו כזכויות"! ממש ככה! וכל זה על ידי האמון שלנו בטוב האינסופי ששוכן בקרבנו.
ועד היכן צריך להיות האמון שלנו בטוב? תשובה לכך אפשר למצוא מפירוש מתוק של רבי דוד מלעלוב של פסוק בפרשת נח. כתוב שנח נכנס לתיבה "מפני מי המבול". רש"י מסביר שנח נכנס רק כשכבר היה הכל מוצף מים, ולא הייתה לו אפשרות להינצל- אלא להיכנס לתיבה. את ההסבר של רש"י ניתן לקרוא בשני אופנים: האופן הראשון הוא: "נח, מקטני אמונה היה, מאמין ואינו מאמין שיבוא המבול"- ז"א נח לא מספיק האמין, ולכן נכנס לתיבה רק כשראה שבאמת יורד מבול. האופן השני הוא פירוש חסידי, של רבי דוד מלעלוב, כאמור. הוא מסביר את פירוש רש"י כך: "נח, מקטני אמונה היה מאמין, ואינו מאמין שיבוא המבול" כלומר- נח כל כך האמין, אפילו באנשי דורו, שהיו קטני אמונה. ולכן לא חשב שבאמת יבוא המבול להחריב את העולם לפני שיעשו תשובה. (אל תשכחי, מדובר בדור המבול..)
ההסבר הזה כל כך חשוב. אם ניקח אותו לחיינו- נלמד להאמין בכל יהודי, באשר הוא. בטוב שלו וברצון שלו לשוב אל הטוב. ואם אני זוכרת שבתוך כל אחת, כולל את עצמי- יש חלק מהקדוש ברוך הוא, ובמקור שלי זה הוא- הטוב האינסופי- הרבה יותר קל לי להאמין בעצמי ובכל אחת אחרת. גם מי שנראית לי הכי קטנת אמונה- גם היא חלק מה', ומחוברת לטוב.
מתוך האמון שלי בטוב הפנימי שהוא האמת שלי- מגיעה האמונה בעצמי ובסובבים אותי. ובנוסף- אם אני מבינה שהרצון הפנימי שלי הוא לעבוד את ה' ולעשות את רצונו- אני מתחברת אל הרצון הזה.
הרב קוק עוזר לנו להבין את מהות הרצון הזה:
"התשובה השרויה בלב תמיד, מודאת לאדם את הערך הגדול של החיים הרוחנים, והיסוד הגדול. שהרצון הטוב הוא הכל, וכל הכשרונות שבעולם אינם אלא מלואיו... כי הרצון הטוב, השורה בנשמה תדיר, מהפך הוא את כל החיים והמציאות לטובה, ומתוך העין הטובה, שהוא מביט אז על ידה באמתת המציאות, פועל הוא על המציאות ועל ארחות הסבוך שבחיים שיצאו מכלל קלקולם, והכל פורח וחי באושר, מתוך העושר והשובע הנשמתי שברצון הטוב.
... הרצון הבא מכחה של התשובה הוא הרצון העמוק של עומק החיים... אותו הרצון שהוא הגרעין היותר פנימי ליסוד החיים, והרי היא העצמיות הגמורה של הנשמה."
(אורות התשובה פרק ט', א')
-הרצון האמיתי והפנימי שלי הוא לעשות טוב ולא לחטוא. לרצון יש כוח מאוד חזק- אם אני רוצה משהו באמת, אעשה הכל כדי להצליח להשיג אותו. וככל שהרצון עז יותר, כך מעיד הוא על היותו פנימי, כזה ששייך למהות האמיתית שלי. דבר שאיננו אמיתי עבורי- הרצון אליו לא יהיה כל כך חזק. ואם אני רוצה את ה' באמת- שום דבר לא יעמוד בדרכי לשוב אליו. אם אדע זאת ואתעמק בכך- בעקבות זאת אבוא לשינוי גם במעשים, כדי שיתאמו את רצון הנשמה שלי. אם אני מבינה שהרצון הפנימי שלי הוא לעבוד את ה' ולעשות את רצונו- אני מתחברת אל הרצון הזה. אני מתחברת אל השאיפה לטוב, אל הטוב האינסופי שהוא המקור האמיתי שלי.
(הביאורים על פי החוברת "מעט טוב", הרב יהושע שפירא)
התבוננות:
כל התכונות וכל הכשרונות שיש לנו מגיעים ממקור אחד: הטוב האלוקי שבנו, האמת הפנימית שלנו, הנשמה שהיא חלק א-לוה ממעל. זהו המקור האמיתי, וכל השאר חיצוני לעומתו.
גם מה שנראה לנו רע- באמת הגיע מהטוב ובמקור הוא טוב, רק שבגלל שיש לנו גם יצר הרע, האור האלוקי לפעמים עובר דרך ארוכה עד שהוא בא לידי גילוי, ולכן ישנם שיבושים שמאפילים על האור הזה ולא נותנים לטוב הפנימי להתגלות.
כל דבר שלילי שיש בתוכנו- באמת נובע מדבר חיובי. כדי לחשוף את זה אנו רוצות להתבונן במה שעומד מאחורי כל תכונה שלנו שנראית לא טובה, ולנסות לגלות את הטוב שבה, ולבטא אותו. בעזרת ה' מתוך ההתבוננות בטוב הזה, הרע יתפוגג ואפילו כמעט ייעלם, אל מול הטוב.
תרגיל:
* חזרי אל שלוש התכונות הלא טובות שכתבת בתרגיל למעלה.
* חשבי על המקור של כל תכונה "שלילית" שלך. מאיפה היא נובעת? מה גרם לה להיווצר בך? מאיזה מקום בנפש היא מגיעה?
* כתבי מהי התכונה המקורית שממנה הגיעה התכונה השלילית. אם הגעת אל שורש התכונה בנפש- תגלי שזו תכונה חיובית לגמרי. (אולי תהיה זו אפילו אותה תכונה טובה שכתבת בתרגיל למעלה)
שיעורי בית😊
ממפגש זה אנו לוקחות נקודה למחשבה: איך אני יכולה להעצים את הטוב שבי?
איך אני מגלה את הטוב שטמון בפנים, בעומק של הכל?
אם נצליח לגעת במקור, הטוב הגמור, נשים לב שהרע מצטמצם, ונהיה גלוי פחות מאשר הטוב.
במפגש הבא, בעזרת ה'- נמשיך ונעמיק בתוך עצמנו, ונבנה אמון בעצמנו, אמון שמבוסס על כל מה שלמדנו במפגש זה.
אהובות!
הסדנא כרגע קיימת בכתב בלבד. אם ירצה ה' בהמשך נקליט ו/או גם נסריט את המפגשים.
אשמח מאוד לשמוע מכן תגובות ומשוב על המפגש הראשון. מי שתרצה תוכל לקבל למייל שלה את המפגש השני, מוזמנות לכתוב לי למייל ysapir24@gmail.com
כמו כן אודה לכן אם לאחר ביצוע התרגילים, הלימוד וההתבוננות, תשתפנה בתובנות אישיות מהסדנא.
באהבה גדולה!
יהודית אהובה תודה על הסדנה המקסימה, יישר כוח!