כמה מילים מתוקות על פורים/ הודיה

כתר כל הכתרים

"כי המלכות שלך היא ולעולמי עד תמלוך בכבוד[1] "

ביום הפורים, שהוא כתר כל הכתרים, אנו ממליכים את ה' יתברך עלינו מחדש, באהבה גדולה ובשמחה, "קיימו וקבלו"[2]- "הדור קיבלוה בימי אחשוורוש"[3].

ובאהבה זו, אותה אהבה המתפרצת וזורמת בלב כל יהודי, אנו מעניקים משלוחי מנות זה לזה, ומאחלים מעומק עומק הלב, שנזכה לגילוי כבוד ה' בעולם, שכל "כתרין דמסאבותא"[4] שהרע מתפאר ומתהדר בהם- יתפוגגו וייעלמו, ובמקום זאת נזכה לשוב אל עבודתו יתברך ולתת לו כתר מלוכה.

"והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד[5]"!

שנזכה לראות בחוש איך "לה' המלוכה ומושל בגויים"[6],

"והייתה לה' המלוכה"[7], ורק ה' הוא המלך!

אמן!

פורים ראש השנה שלי...

פורים. אי אי איי פורים...

כתר כל הכתרים. תחילת כל ההתחלות. ראש השנה לשמחה. לקדושה, לטהרה, לכפרה, לתשובה מאהבה, לכל העניינים בעבודת ה'. ראש השנה לדבקות האלוקית, לקרבה אליו יתברך, לאמונה ולביטחון. הכל- אבל הכל, מתחיל משם. מנקודת הראשית בה עץ הדעת בכלל לא קיים. אנחנו שיכורים, לא יודעים כלום. מקום טהור כזה, שבו אין חכמות קרות של עמלק ושכל עקום שממלא ספקות... מקום שבו יש רק אור אין סופי. לא מסיכות, לא מסכים, רק גילוי עצום של הפָנים והפְנים- שמעבר להסתר וההסתרה.

כשהשמיים פתוחים, כל השערים הנעולים- כלא קיימים, פתוחים לרווחה. שערי חכמה, שערי פרנסה, שערי ישועה, שערי גאולה, שערי קדושה, שערי טהרה, שערי עבודת ה'... הכל-הכל נמצא בדבקות האלוקית של "עד דלא ידע". מעל הדעת...

בפורים אנחנו מגיעים למדרגה שהיא מעל הדעת. מתוכה אנו מגלים שהכל אחד.

אחד יחיד ומיוחד.

ביום הקדוש אנחנו עסוקים כביכול באכילה ובשתייה- אבל בעומק אנו עוסקים בחשיפת וגילוי ההסתר, האחד הזה, היה הווה ויהיה, בגילוי הכי עצום והכי נעלה שלו.

פורים הוא החג היחיד שהוא בתוך הכל, בתוך העולם הזה, נס נסתר-

אבל בעצם הוא הכי מעבר, מעל הדעת, שם, ב"עד דלא ידע".

איזה נס שיש לנו נקודת מרכז. איזה טוב ה' שבחסדו וברחמיו העניק לנו יום אחד בשנה שהוא קודש קודשים, כתר כל הכתרים ותחילת כל ההתחלות.

כמה חיל ורעדה יש שם, כמה יראה ואהבה אוחזות באדם בשעה שהוא רק מעז להזכיר ולהעלות על שפתיו את שמו של היום הגדול הקדוש והנורא.

ראש השנה לשמחה, לקדושה, להכל. כל ההתחלות- מפורים...

מסופר על הסבתות שלנו, שכאשר היו שליחי הציבור בבית הכנסת מכריזים 'אלול' בשבת מברכים שלפני ראש חודש אלול- היו היושבות בעזרת הנשים מתעלפות.

בדורנו כשזכינו לאורה של תורת החסידות, הנקודה התחדדה עוד יותר, שמנו את הפוקוס על המקום הנכון. היא החייתה בנו את ההבנה איפה הראש שלנו, או לפחות איפה הוא אמור להיות מונח...

שלושים יום קודם החג, הדגים שבים וודאי כבר מתים מפחד. לא רק רועדים, אלא ממש מפרפרים כגוססים... אך כנראה יש להם מזל שהחג הקדוש חל במזל דגים... תיכף תיכף ישובו לחיים, למזל ולברכה.

זוהי אחת ממעלותיו של החג, חג כל החגים- שבו לא נגזרים דיני האדם לדין ולרחמים, לחסד ולגבורה, למוות או לחיים. בפורים- כולם זכאים! כולם נחתמים לחיים!

זה לא סתם בית דין, אלא את גזר הדין אדם גוזר על עצמו. כל אחד מישראל חותם את עצמו לחיים טובים ונעלים. האסורים- הכבולים בכבלי חטאיהם- מותרים פתאום, והספקות מתפוגגים.

אפשר גם ברגע אחד של גדלות, לצמצם מבט, לעצום עיניים, ולגלות שאין שמחה כהתרת הספקות. שמעל הדעת- הכל אחד. שמקובלני מאבי-אבא , שאין ייאוש בעולם כלל[8].

שאפשר ומותר גם אחרת. שיש סיכוי ויש פתח ענק שנותן לנו להתחזק, לרקוד, לפרוץ את הכל, לעבור את כל השערים הנעולים. לרפא את כל הצער והעצב. עומק הרע ועומק הטוב- ולראות פתאום שהכל, הכל שורשו אחד, אחד יחיד ומיוחד...

וזכנו לקבל קדושת פורים

אשרינו אשרינו שזכינו להיות יהודים. שזכינו למעלתו של מרדכי היהודי. ביום המיוחד הזה שבו מאירה קדושתנו- המעלה הגדולה היא בכך שאנו יהודים, ודי בכך בלבד![9]

ואשרינו שבחסדו יתברך העניק לנו אבינו אוהבנו, במתנה גדולה ובלי שום זכות מצידנו, מאהבתו אותנו, את היום הקדוש הזה, הזכות להגיע למעלה הגדולה והנשגבה הזו.

אשרינו!!

~~~

איזה אבא טוב! כמה רחמן ה' שבאהבתו המרובה הרעיף עלינו חסד חינם שכזה. למרות שאנחנו לא ראויים בכלל. במתנת חינם גמורה.

ובתוך כל העולם הזה, כל מה שמעסיק אותנו כל הזמן, כל היום,

בתוך כל המצב הבלתי אפשרי הזה, שה' שם אותנו בתוכו.

בתוך כל ההפיכות, החששות, הבלאגנים, העיכובים, המניעות, התקלות... יש יום אחד בשנה שבו הכל מתגלה באור גדול... פתאום יש הזדמנות פז לעצור את הכל, ולהיות מושפעים מהאור הגדול הזה ומהקדושה העילאה שמקרין עלינו היום הקדוש בשנה.

פתאום יש לנו זכות לעצור רגע מהמירוץ המטורף הזה, ולהסתכל אל המטרה, אך התכלית של הכל, ההתחלה והסוף.

נקודת המרכז שסביבה הכל סובב. הקדושה העליונה...

"אשרי העם שככה לו"[10]!

איי, שנזכה, אחים אהובים שלי! שנזכה לקבל את קדושת מרדכי ואסתר, את קדושת היום הנורא והאיום, הנעלה והנשגב, באמת ובפנימיות

פורים!

ובכן אבוא אל המלך

"כי יש ה' בקרבנו, ה' בקרבנו[11]"

ובכן, אבוא שלא כדת[12]. לא ראויה כלל. מתעוררת מהמקום הנמוך ביותר. מתוך שאול התחתיות, הטינופת והלכלוך.

חולת אהבה, משוגעת, חלשה כל כך, מלאה בריח מסריח שדבק בי, הלבוש שעליי אינו לבוש מלכות, אלא גועל נפש של רפש... אך באה, שלא כדת...

וכמו שבאתי אז, בלבוש שק ואפר, למרות שלא נקראתי אליך כבר כל כך הרבה זמן. וכמו שאז הושטת את שרביט מלכותך אליי באהבה, ואמרת: "מה בקשתך, ותעש"[13] - כך גם עכשיו, בטוחה לגמרי שתקבל אותי אליך באהבה, בחיבוק ובחסד, ברחמים וברצון.

כי ישך בקרבי, ללא ספק.

[1] מתוך תפילת "עלינו לשבח". [2] אסתר ט', כ"ז. [3] גמרא שבת פ"ח א'. [4] זהר חלק ב' קפ"ז, ע"ב. תניא פרק ו'. [5] זכריה י"ד, ט'. [6] תהילים כ"ב, כ"ט. [7] עובדיה א', כ"א. [8] נתיבות שלום מאמרי פורים, מאמר רביעי, "פורים חג הביטחון", אות א'. [9] מקור לא ידוע, ושמעתי שאומרים משפט זה בשם רביה"ק ר' שלמה קרליבך, ונראה שכך. [10] תהילים קמ"ד, ט"ו. [11] מתוך ניגון חסידי פורימי, על פי שמות י"ז, ז'. חיבור המילים למנגינה בהקשרן חובר ע"י הרב יהושע שפירא שליט"א. [12] אסתר ד', ט"ז. [13] על פי אסתר ה', ו'.