כס(ליו)בלב –
שוב הלל, שוב העימות הזה לספר את שמו של ה' מתוך החידלון. אומרים שכל אדם שעבר דרכך, הגיע כדי ללמד אותך משהו. נתנ-אל חיים, זה הכי סימבולי עבורי, הכי מספר את ה' ואם עברת דרכי, בין תפילות והלב, אני מאמינה, מאמינה שיש סיבה לכאב. הרב נח וינברג זצ"ל בספרו ארבעים ושמונה דרכים לחכמה מסביר שמהרעיונות הכי מציקים, אנחנו זוכים הכי לצמוח, ואני חושבת, שזה כי אנחנו עסוקים בזה שוב ושוב, זה חורש עומקים עם השנים, מקבל זוויות חדשות, מילים שונות ותחושות. ורעיונות הם בד"כ לא סתם מציקים, יש בהם אמת, יש בהם מלחמה. שאם בא הרגע ונחו הצדדים זה כמו חלקיק אור הגאולה. [אם כך, רק תתארו לכם איזה אור בהתאם לזה מחכה, איזו נחמה.]
אז שוב הלל, ראש החודש כסליו, לכל אחד יש את הכיס הזה בלב בו הוא שומר את הדברים הקטנים הנראים דווקא בחשיכה לאור הנר.
וזהו היום, זהו המועד לפתוח את הכיס הקטן, להוציא פיסות קטנות שמורות שמאירות את הלב.
וזהו נתנאל, כזה קטן, אותך נתן האל, להיכנס לכיס שלי בלב, בכדי, שיום אחד תבוא העת, יאיר אורו של עולם, ואבין את הסוד הנעלם, במאבק העיקש מול הלל, מן המיצר. ואתה תהיה חלק מן הדרך להאיר את שמו של ה' דווקא עכשיו, בחודש בו זוכרים את הנס ומחכים מול נרות לאור בהירות הדרך לשמן שידלק במנורה לרועים שבעה.
תהה נשמתך צרורה בצרור החיים. אנחנו זכינו לבקש ניסים. ואילו את? איזה אור דווקא עכשיו מתגלה לך בכיסים?
ואוו צמררת אותי 💔
כל כך נוגע
את תמיד מדויקת!
איזו כתיבה מיוחדת!