ריקוד/ הודיה קליין

ישנו ריקוד אשר הוא יורד מלמעלה למטה, מוריד איתו שפע אור עליון, לעולם תחתון, למקום שהוא מטה ממקור האור.

וישנו ריקוד שהוא הפוך מזה- שמעלה את כל מה שלמטה- לכיוון מעלה, אל העליון והנעלה. כוסף ועולה ממקום נחות, אל גבהי האורות.

ישנו ריקוד שהוא בא מבחוץ, וחודר פנימה, אל המקום האישי והפנימי יותר.

וישנו ריקוד שנובע מבפנים, מתוכיות הנשמה, מהפנים העמוק והנקי, הטהור, האמיתי, הנקודתי והאישי- ויוצא החוצה, אל המרחב. נותן במה לריקוד הנשמתי, לתנועות הנפש- בתנועות גוף חיצוניות אשר באמת הן באות מפנים פנימיות הלב- החוצה.

כזה הוא הריקוד החדש, הוא המתרקד מעצמו, ויוצא, איך שיוצא, מן המקומות הסודיים והפנימיים בתוככי נפשי, אל החוץ, אל מרחבי ההוויה המתרקדים סביבי. הריקוד הזה שיוצא מהפנים אל החוץ, הוא ריקוד עמוק ביותר, אשר דרכו מתפרצת הנפש במלוא עוזה. הוא ריקוד הנשמה, הוא בעירה פנימית ואמיתית המתבטאת בתנועות אלו, בריקוד הזה.

והריקוד הזה, מחולל והולך. מתחולל, מסתובב בהלוך וסבוב, קופץ ופושט ידים, מתקפץ ומתרקד ללא חשבון וללא לאות. והגוף מפזז ומכרכר, במלי מחשבה לרגע על מה שירננו הבריות. לא אכפת לו ממה שיגידו, יחשבו או יספרו. שירננו, הבריות. הוא נתון כרגע במעגל מחוללים פנימי ועמוק, ששום דבר לא "מזיז" לו, ושום דבר גם לא יכול לו.